בבית הדין הארצי לעבודה
עסק 68/09
הסתדרות העובדים הכללית החדשה
האיגוד המקצועי של עובדי החשמל, המתכת והאלקטרוניקה
המערערת
–
אלביט מערכות אלקטרו-אופטיקה בע"מ (אל-אופ)
המשיבה
–
התאחדות התעשיינים בישראל מתייצבת בהליך
בפני: סגן הנשיאה יגאל פליטמן, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
נציג העובדים מר שי צפריר, נציג המעבידים מר אורן צבי שחור
בשם המערערת – עו"ד אוהד גלעדי
בשם המשיבה – עו"ד יעקב מלישקביץ
בשם לשכת התיאום – עו"ד עופר יוחננוף
פסק דין
השופט עמירם רבינוביץ
פתח דבר
1. לפנינו ערעור בסכסוך קיבוצי על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (סק 521/09; השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר בהג'ת חג' יחיא ומר ביליגורסקי רפאל), בו נדחתה בקשת המערערת לסעד הצהרתי לעניין זכאות חבריה, עובדי המשיבה, לצבור ימי חופשה בתקופת מחלה ממושכת.
השאלה המשפטית, בה אנו נדרשים להכריע בערעור שלפנינו, הינה: האם במהלך התקופה, בה שוהה עובד בחופשת מחלה ממושכת (מלאה או חלקית), זכאי הוא להמשיך ולצבור ימי חופשה (באותם היקפים ושיעורים), כפי שהיה צובר אלמלא חלה, בהתאם לחוק חופשה שנתית[1] ולהסכם הקיבוצי החל?
התשתית העובדתית
המערערת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, היא ארגון העובדים הגדול במדינה, והיא גם ארגונם היציג של עובדי המשיבה, כמשמעות מונח זה בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.
המשיבה היא חברה העוסקת בפיתוח ויצור מוצרים בתחום האלקטרו-אופטיקה לשוק הצבאי, הפרה-צבאי והאזרחי (להלן גם החברה).
על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 2.12.99, אשר נרשם כדין ביום 15.3.2000 בפנקס ההסכמים הקיבוציים (להלן: ההסכם הקיבוצי).
--- סוף עמוד 4 ---
נכון למועד 12.1.2010, מתוך כלל מצבת עובדי החברה מועסקים אצל המשיבה כ-40% על פי ההסכמים הקיבוציים הנחתמים מעת לעת בין המערערת למשיבה, ויתר העובדים מועסקים בחוזים אישיים, שעליהם ההסכמים הקיבוציים אינם חלים.
אין חולק כי במשיבה משולמים דמי מחלה לעובד, הנמצא בתקופת מחלה בהתאם לימי המחלה הצבורים לו. כמו כן, במשיבה נהוג, בהתאם להסכם הקיבוצי, כי לאחר שעובד סיים לנצל את מכסת ימי המחלה, והוא עודנו חולה, הוא זכאי לנצל את ימי החופשה הצבורים לו בימי מחלתו. אם לא נותרו לעובד ימי מחלה או ימי חופשה, והוא עודנו חולה, המשיבה עשויה לאשר לו קבלת חל"ת וקצבת נכות מקרן הפנסיה בכפוף לתנאי הזכאות בקרן.
השאלה אותה הגדרנו בראשית דברינו נוגעת לשתי קבוצות עובדים במשיבה: האחת, עובדים חולים בעלי אי כושר מלא, השוהים בביתם באישור רופא במסגרת חופשת מחלה ממושכת, בעדה משולמים להם דמי מחלה או דמי חופשה הצבורים להם. לגבי עובדים אלה, אין חולק, כי המשיבה איננה מאפשרת להם לצבור כלל ימי חופשה[2] (להלן: קבוצה א') במהלך תקופת המחלה. יודגש, כי אין מדובר בעובדים השוהים בחופשה ללא תשלום, אלא רק בעובדים להם צבורים ימי מחלה או ימי חופשה כדין.
השנייה, עובדים השוהים בתקופת מחלה חלקית וממושכת, אשר נאלצים להעדר מן העבודה מספר שעות בכל יום באישורו של רופא תעסוקתי, כאשר המשיבה מבצעת "השלמת שכר" באמצעות תשלום דמי מחלה או דמי חופשה הצבורים להם, בגין ההפרש שבין שעות העבודה המבוצעות בפועל על ידי אותם עובדים, לבין סך שעות העבודה של היקף משרתם (משרה מלאה). לטענת המערערת, לעובדים אלו מתאפשר על ידי המשיבה לצבור ימי חופשה באופן חלקי בלבד, בהתאם לשעות עבודתם בפועל, מבלי לכלול בחישוב את הזכאות בגין "שעות המחלה" (להלן: קבוצה ב'). לטענת המשיבה, כמות ימי החופשה הנצברים בתקופת המחלה של עובדי קבוצה ב' איננה נפגעת, אך ערכם של אותם ימי חופשה פחותה מהרגיל, בהתאם לשעות העבודה המבוצעות בפועל כעובדי "משרה חלקית" במהלך תקופת המחלה החלקית.