28. ויודגש, פעולות ומצבים אלו אינם בגדר רשימה סגורה של "דגלים אדומים" המעלים חשש להלבנת הון. תאגיד בנקאי יכול לשקול ולייחס חשד לעובדות ומצבים שונים אשר בנסיבות העניין, בהתאם לחקיקה ולהנחיות החלות עליו ובהתאם לניסיונו ולשכל הישר, מעוררים את חשדו לפעילות בלתי תקינה.
מהכלל אל הפרט
29. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעתם על פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעורים להידחות. בסופו של דבר, רוב טענותיהם של המערערים מכוונות כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. זאת כאשר הלכה היא כי אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית. יתרה מזאת, בהינתן חשש סביר להלבנת הון, היקף ההתערבות של ערכאת הערעור נכון שיהיה מצומצם (עניין הר של הצלחה וברכה, פסקה 21). כפי שאפרט להלן, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, וגם לא במסקנות המשפטיות הנגזרות מהן.
30. ראשית, בצדק קשר הבנק בהחלטותיו, ובית המשפט המחוזי בפסק דינו, בין חשבון הבנק ועניינה של המערערת לבין חשבון הבנק והתנהלותו של המערער. כאמור, למערער קשרים הדוקים עם המערערת, והבחנה ביניהם אינה אפשרית ואף תיצור עיוות בהבנת המקרה. זאת במיוחד כאשר דנים בחשד לעבירות של הלבנת הון, אשר מתבצעות במקרים רבים דווקא באמצעות חשבונות שונים שנמצאים בשליטה של מקור משותף.
31. הבנק גם עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לקיומו של יסוד סביר לפעילות בלתי תקינה של המערערים, אשר מהווה סיבה סבירה להחלטה על סגירת חשבונות הבנק. החלטותיו בעניין התבססו על מגוון של ממצאים, פעולות והתנהגויות של המערערים שהופיעו לפניו באותה עת, כפי שמתואר בפירוט לעיל ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין הבולטים שבהם: החשד הראשוני העולה ממקומות התאגדותם של החברות והלקוחות הקשורים בפעילות המערערים – מדינות המוכרות כ"מקלטי מס"; החקירה הפלילית שהתקיימה בעניינו של המערער; חוסר היענות המערערים להגשת מסמכים ואסמכתאות כפי שאלה נתבקשו על ידי הבנק; העברות כספיות שלא ברור מה ההיגיון העסקי מאחוריהן או שהתאריכים בהם התבצעו אינם מתיישבים עם ממצאים אחרים.
32. אין תמה כי ממצאים חשודים אלו, שנמנים על הדגלים האדומים שפורטו לעיל, העלו חשד לפעילות כספית אסורה ולהלבנת הון, בין אם לפי החקיקה וההוראות החלות על בנקים כפי שפורטו לעיל (חוק איסור הלבנת הון; צו איסור הלבנת הון; נוהל 411 של המפקח על הבנקים), ובין אם לפי השכל הישר והניסיון של הבנק. בנסיבות אלה ונוכח העובדה שהמערערים לא שיתפו פעולה ולא סיפקו תשובות משביעות רצון על מנת להפיג את חשדו של הבנק, סגירתם של החשבונות על ידי הבנק הייתה סבירה ביותר.