משכך, יש ממש בטענת התובעים כי הסלוט המקורי שהוקצה לטיסה היה מתבטל גם אם כל נוסעי הטיסה היו מגיעים בזמן, משעל פי כללי היורוקונטרול, הסלוט ניתן למשך 15 דקות לכל היותר – נקודה שהנתבעת לא סתרה.
עיכוב בשל מערכת הבקרה האווירית בשל תקלה במערכת הרדאר של הבקרה האווירית של אירופה והשלכתה על כשירות הצוות האווירי
12. לטענת הנתבעת התקלה גרמה לשיבושים קשים במערך הטיסות של אירופה. נקודה זו לא הוכחה ומעבר לכך, נראה כי אכן הייתה צפויה ולא נחתה על הנתבעת כרעם ביום בהיר, משהמידע היה מצוי בנחלתה עוד יום קודם והיה עליה לצפות שיכול להיות מצב של איחור בטיסה, עקב תקלה טכנית במטוס, שעשויה לקרות גם אם לא קרתה. היה עליה להיערך למצב של איחור בטיסה ולתכנן תכניות מקבילות בתרחיש שבו יחול עקב זאת עיכוב בטיסה. חלון הזמן החדש שהוקצה הוא 1:53., לאחר 3 שעות, ומשכך, המתנה משמעותה כי הצוות האווירי לא יהיה כשיר לנסיעה בהתאם לתקנות הטיס.
בדיון שלפניי, העד, מנהל שירות הבטיחות בטיסה, מיקד את האיחור "הגדול" כאשר כל הנוסעים היו יושבים במטוס והיה חסר נוסע (שם, בש' 28-33). הוא חזר על כך במהלך עדותו וכן טרם סיום עדותו, עת נאמר לו כי הם ידעו בדבר שיבושים דרך מערכת הבקרה האווירית יום לפני, שאין לדבר רלוונטיות "הטיסה נדחתה בגלל אותו נוסע שלא הגיע לטיסה" (עמ' 4, ש' 21-22). על כך השיב התובע שבכל מקרה תקלת הרדאר לא הייתה מהותית כשידעו שיגיעו באיחור של למעלה משעה לברצלונה כי אז היה כבר מקום לבקש מראש סלוט חדש ולא להמתין, משידעו כי "המשמעות שהזמן המתוכנן להמראה בוודאות לא יקרה" (עמ' 4, ש' 25-28). בכל הנוגע ליכולת התכנון, אני מסכימה עם התובע. בכל הנוגע למצב שנוצר בשטח, איני מסכימה עם גישת התובעים עת הם משווים כשירות של צוות שלם לרבות טיס לבין מצב רפואי של טיס בודד שניתן להיערך לכך מראש בשים לב לטייס כונן/תורן ואף שניים. מדובר בהיקף של צוות שלם במקום מסוים ועל מנת להביא צוות חלופי יש להטיסו מישראל ולא ידוע מהם משאבי כוח האדם בתמונה הכוללת. עם זאת, זוהי נקודה שעל הנתבעת היה להוכיח כי לא היה באפשרותה לצוות צוות אחר תואם את אופי הטיסה. יכול "והקפצת" צוות אווירי מישראל, בשים לב לזמן התארגנותם, הדרכתם, טיסתם (כאשר הם לא לאחר טיסה אחרת המחייבת גם זמן ריענון או הופכת אותם בשלב מסוים ללא כשירים עת עליהם לבצע לאחר מכן טיסה הלוך לברצלונה ושוב לישראל) – כבר לא תהיה רלוונטית משאין בו להשפיע בפועל על צמצום משך הזמן להמראת הטיסה חזרה לישראל. כך גם טען נציג הנתבעת בדיון לפניי משהעיכוב היה שעה וחצי ולצוות יש 13 שעות כשירות (עמ' 2, ש' 18-20). לא הוכחה טענת הנתבעת בדבר אי קבלת אישור להטיס את המטוס לפראג ולהחליף שם את הצוות האווירי. ואולם, דומני כי גם אם נצא מנקודת הנחה שעסקינן בנסיבות שלא היו בשליטתה בכל הנוגע לתקלה ברדאר שהובילה לעיכוב שפגם בכשירות הצוות לטיסה, הרי שמלכתחילה לו היה המטוס יוצא בזמן מישראל, היא לא הייתה נכנסת לסיטואציה הזו שמונעת ממנה באופן ממשי, להטיס את הטיסה.