13. על כן, ולנוכח האמור לעיל, אני קובעת כי עסקינן בטיסה המזכה את התובעים בפיצוי לפי חוק שירותי תעופה.
אי לזאת, התובעים זכאים לפיצוי הסטטורי ע"ס של 4160 ₪ לשניהם.
14. במקרה דנן, לא הוכח שהוצעה לתובעים בזמן אמת טיסה חלופית או השבת דמי התמורה, בשים לב לכך שזכות הבחירה היא של התובעים ולא של הנתבעת. התמורה הושבה על ידה לאחר הגשת התביעה (כעשרה חודשים לאחר מועד הטיסה שבוטלה) ויש ממש בטענת התובעים כי הטיסה שהוציאה הנתבעת איננה בגדר טיסה חלופית. מקום בו לא הוכח כי זו הוצעה וכי הם העדיפו להמתין לטיסת הנתבעת שתצא, כי אז יש לפצות אותם בשל הטיסה החלופית שרכשו, משחברת התעופה חייבת להציע לנוסע חלופה זו (ראו תא"מ 47505-05-17 קסניה סיזוב נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (26.12.2017)).
על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4947 ₪ תוך הפחתת הסכום ששולם לפי האמור בכתב התשובה של 1785 ₪, היינו סך של : 3162 ₪.
15. בכל הנוגע לשירותי מזון ושתייה, התובעים התייחסו לרכיב זה רק בכתב תשובתם ולא ברור מדוע ביקשו עבור זמן הנסיעה לארץ עת שהו במטוס תחת הטיסה החלופית שרכשו ("דרישתנו להחזר הוצאות מזון ושתייה הם בגין הוצאות מזון ושתייה, שהיו לנו החל משעה 5:00 בבוקר...ועד הגעתנו לישראל כמעט חצי יממה מאוחר יותר"). שכן, התובעים ציינו כי אכלו ארוחת בוקר בשדה התעופה בברצלונה ואחרות צהריים בשדה התעופה של רומא ממנה המריאה טיסת ההמשך. משלא נטען לשמירה על כשרות, הרי שלא ברור מדוע לא יכלו לאכול ארוחת צהריים בטיסה. כן, לא צורפו קבלות. משכך, אני פוסקת על דרך האומדנה סך של 80 ₪ עבור מזון ושתייה באותו הבוקר.
ודוק; איני מסכימה בנקודה זו עם טענת הנתבעת כי לא ניתן לפסוק את הסכום הנ"ל בשל עקרון ייחוד העילה. חלקו הראשון של סעיף 29 המגביל כל תביעת פיצויים בגין הובלת נוסעים, כבודה ומטען לתנאים ולהגבלות הקבועות באמנה – אינו שולל פיצויים בגין עגמת נפש. זאת, מאחר שאין באמנה הוראה המגבילה את ראשי הנזק ברי הפיצוי (למעט המגבלה בסיפא סעיף 29 שתידון בהמשך). כך למשל, נפסק בע"א (מחוזי חיפה) 1346/05 איבריה נתיבי אויר ספרדיים בע"מ נ' לורבר (9.4.06) כי "קיום ייחוד העילה אין משמעו כי האמנה אינה מאפשרת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש עבור נזק שנגרם מחמת איחור. האמנה אינה מפרשת מהם ראשי הנזק בגינם ניתן לפסוק פיצוי ולא מצאנו בטיעוני המערערת הצדקה לאי פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, מקום זו מוכחת" (וראו גם ע"א (מחוזי ת"א) 1346/05 איבריה נתיבי אויר ספרדיים בע"מ נ' לורבר (9.4.06)). מודעת אני לכך שישנם פסקי דין המורים אחרת וכי פסקי הדין שצוינו עוסקים באמנת ורשה. ואולם, לעניין זה אין כל הבדל מהותי בין אמנת ורשה לבין אמנת מונטריאול (ר' למשל ת"ק (רמ') 39011-05-14 פלדמן נ' לאופר תעופה – GHI בע"מ (28.1.16); ת"ק (ת"א) 53626-04-13 יעקב נ' אוזבקיסטן אירוויז (12.11.13); ת"ק (ראשל"צ) 37261-03-16 ריייחבך נ' אופיר טורס בע"מ (18.9.2016)). סעיף 19 לאמנת מונטריאול מתייחס ל"נזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים כבודה או מטען". לא מצוין שהכוונה לנזק ממון בלבד. נזק שאינו ממוני על פי רוב קיים (בניגוד לנזק ממוני). נוכח קיומן של פסיקות שונות, הוחלט על העברת הסוגיה למותב תלתה האמור לדון בה (רת"ק (מחוזי ת"א) 23465-07-17 איבריה נתיבי אויר ספרדיים נ' פלישר פלד (23.10.2017)), וזו טרם הוכרעה.