בהמשך לחלופת מכתבים בין הצדדים, התקיימה ביום 15/8/16 פגישה בין הצדדים במסגרתה התחייב סילם מפורשות ובאופן אישי כי ההזמנה הראשונה נתבקשה כפי שנתבקשה לנוכח הצרכים שיש לתובעת בפרויקטים שונים שהיא מחויבת אליהם, וכי הוא מתחייב שבמסגרת ההזמנות הבאות תישמר באדיקות ההתחייבות להזמין מוצרים על פי הכמות הממוצעת החודשית של כל מוצר בהתאם לתמהיל שהיה נהוג בין הצדדים קודם לכן. בכפוף להתחייבות זו ולהתחייבות הצדדים לקיים את הסכם הפשרה בתום לב, נתנה התובעת שכנגד את הסכמתה, לפנים משורת הדין, לספק את ההזמנה הראשונה שנתבקשה חרף היותה חורגת מההסדר.
36. חרף האמור, התברר לתובעת שכנגד כי בניגוד להתחייבות התובעת לקיים את ההסדר בתום לב, התובעת למעשה מפרה את ההסדר באופן יסודי; כך, על אף שהובהר בהסכם הפשרה כי לא יתקיימו יותר בין הצדדים "כל יחסי משווק (יבואן) – מפיץ" המשיכה התובעת להציג עצמה כמפיצה בלעדית של מוצרי אס. פי מטעם התובעת שכנגד באתר האינטרנט שלה ובמסמכיה והתובעת אף מציגה עצמה בפני לקוחות כיבואנית של המוצרים. לאור התנהלות זו, הבהירה התובעת שכנגד לתובעת כי לא יסופקו לה מוצרים מעבר לכמות החודשית הממוצעת של כל מוצר בכל הזמנה שתקבל ממנה.
37. באשר לטענת התובעת לפיה התובעת שכנגד סירבה למכור לה מוצרים בטענה למחסור למלאי בעוד שהיא מוכרת את אותם מוצרים ללקוחות אחרים, השיבה התובעת שכנגד כי באף שלב לא הוסכם בין הצדדים שלתובעת יש מעמד של לקוח בעל קדימות בקבלת הסחורה על פני לקוחות אחרים, ולתובעת שכנגד יש שיקול דעת בעניין זה.
38. בהינתן שהתובעת שכנגד קיימה את ההסדר לאורך כל הדרך ככתבו וכלשונו וחרגה ממנו אך ורק לטובת התובעת, ומקום בו האחרונה מפרה את ההסדר בכך שממשיכה להציג את עצמה כמפיצה בלעדית – אין לתובעת כל זכות שבדין לקבלת פיצוי – לא בגין "אובדן הכנסה" ולא בגין "אובדן מוניטין" ועל כן דין התביעה להידחות.
39. על רקע הטענות של התובעת שכנגד להטעייתה והפרת האמון מצד התובעת וסילם כמפיצים כלפי התובעת כיבואן, הגישה התובעת שכנגד בד בבד עם כתב הגנתה בתביעה השנייה, תביעה שכנגד כנגד התובעת וסילם. במסגרת הרכיבים הכספיים של התביעה נכללו שני הבאים: (1) סך 2,000,000 ₪ שהוערך כפיצוי בגין הנזקים שנטען כי נגרמו לתובעת שכנגד בגין הפרות התובעת את חובותיה כמפיץ; (2) פיצוי בסך 1,000,000 ₪ שמקורו בהפרת זכויות הקניין הרוחני של התובעת שכנגד – תיאור כוזב, התערבות לא הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט. לחלופין, עתרה התובעת שכנגד (במסגרת רכיב זה) לפיצוי ללא הוכחת נזק לכל אחת מההפרות בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין נזקים שנגרמו לה עקב עוולת גניבת העין – 1,000,000 ₪. לצרכי אגרה הועמדה התביעה הכספית על סך 2,000,000 ₪.