א. באשר לבחינת השאלה הראשונה צוין בחוות הדעת כי על פי הפרקטיקה המקובלת - על מנת לבחון האם נגרם נזק לחברה – יש לבחון את שוויה תחת שני תרחישים: הראשון – תרחיש לפיו החברה הייתה ממשיכה בהסכם; השני – התרחיש בו ההסכם הופר. ההפרש כתוצאה מהפרת ההסכם הינו הפער בין הערכים.
ב. בחוות הדעת נסקרה, בין היתר, הפעילות הכלכלית של התובעת ובתוך כל הוצגו דו"חות רווח והפסד הרלוונטיים לשנים 2009-2017. על פי הנתונים שפורטו מצא עורך חוות הדעת התובעת כי עד לשנת 2014 (השנה האחרונה המלאה להתקשרות בין הצדדים) שולי הרווח התפעולי, לפני הוצאות מימון, היו בין 18.40% (בשנת 2010) ל-36.50% (בשנת 2012). החל משנת 2015 נטען כי החלו שולי רווח אלה להישחק, כששולי הרווח בשנת 2017 הגיעו ל-0.40% בלבד. כן, צוין כי מגמה דומה קיימת גם לגבי הרווח התפעולי לפני מיסים על ההכנסה. שולי רווח אלה קטנו בשנת 2017 ל-1.20% מהמכירות. בהתייחס ליחסי הנזילות צוין כי הפרת ההסכם בין החברות לא הביאה להרעה בתחום זה, להבדיל מהרעה שחלה ביחסי האיתנות הפיננסית, ביחסי הרווחיות וביחסי היעילות התפעולית. על רקע זאת נטען שהיכולת של התובעת למכור נפגעה והיכולת להרוויח קטנה, קרי בעקבות הפרת ההסכם התובעת מוכרת פחות והמכירות פחות רווחיים. התוצאה הינה קושי לעמוד בתשלומי הריבית של התובעת וכלל הפרמטרים משפיעים לרעה על שווי התובעת.
ג. מסקנת עורך חוות הדעת מטעם התובעת ביחס לשווי ההון העצמי על פי חלופת החישוב הראשונה הייתה כי הינו עומד (נכון ליום 31/12/16) על סך 5,771,527 ₪ (השווי התפעולי בתוספת הנכסים הפיננסיים). שווי ההון העצמי בחלופת החישוב השנייה עמד על פי הערכת עורך חוות הדעת על 2,034,135 ₪. בהינתן האמור – ההפסד שנגרם לתובעת (שמקורו בהפרש שבין שתי החלופות כאמור) עומד על סך 3,737,391 ₪. לאור שיעורו של ההפסד הנטען וסכום התביעה ציין עורך חוות הדעת כי הינו מסכים שאובדן המוניטין הינו 2,250,000 ₪ ואילו אובדן ההכנסות (כשכר או דיבידנד) הינו 250,000 ₪.
ד. בהתייחס לשאלה השנייה, ציין עורך חוות הדעת התובעת כי לאחר עיון בחוות הדעת של מומחה התובעת שכנגד, הוא הגיע למסקנה כי לא נגרמו לאחרונה הפסדים כלשהם. יתר על כן, המניע להפרת ההסכם על ידי התובעת שכנגד היה כלכלי בלבד. בעקבות הפרת ההסכם, התובעת שכנגד יכולה הייתה להפיק רווחים גדולים יותר באמצעות העלאת המחירים אותה היא גבתה. עורך חוות הדעת טען בהתייחסותו זו כי יש מספר נתונים שגויים שהובילו את עורך חוות הדעת של התובעת שכנגד למסקנות שגויות; כך, למשל עלות המכירות של התובעת שכנגד בשנת 2015 הינה 1,338,123 ₪ ולא 764,101 ₪ כפי שצוין בדו"ח, כשלטעות זו היו שתי השפעות – השפעה על הרווח הגולמי הממוצע בשנים 2013-2015 והשפעה של שיעור הרווח הנקי. מסקנת עורך חוות הדעת של התובעת הייתה שלא רק שלא נגרמו לתובעת שכנגד הפסדים כתוצאה מההתקשרות עם התובעת, הפרת ההסכם הניבה לה גידול ניכר ברווח כתוצאה מהגדלת המחירים אותה היא גובה מלקוחותיה.