א. הראשונה היא שהחל ממועד החתימה של הנספח, כל לקוח שיפנה לתובעת שכנגד לרכישת מוצרי אס. פי יופנה על ידי האחרונה לתובעת/סילם.
ב. במידה ולא תיסגר עסקה על ידי התובעת בגלל מחיר נמוך, סילם יעביר אותה לתובעת שכנגד לניסיון מכירה.
60. בבואי לבחון את טענתה העיקרית של התובעת בתביעתה לפיה התנהלות התובעת שכנגד באשר לאופן הפסקת ההתקשרות מהווה בנסיבות הפרה בוטה של ההסכם ולרבות סעיף 10 שבו, מצאתי כי יש לדחות טענה זו מכל וכל.
61. הן בהסכם והן בתוספת לו, לא ננקב כל מועד לסיום ההתקשרות, ולמעשה אין בנמצא כל מסמך אחר אשר כלל הוראה מיוחדת באשר למשך ותחימת תקופת ההתקשרות.
62. הפסיקה נדרשה לא אחת לטיבם של הסכמי הפצה בלעדיים שאינם מוגבלים בזמן, והבהירה כי הם ניתנים לביטול בכל עת על ידי כל אחד מהצדדים ובלבד שניתנה לצד שכנגד הודעה על כך זמן סביר מראש. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 442/85 זוהר נגד מעבדות טרבנול בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 672 (להלן: עניין טרבנול):
"... בהתחשב בקצב חיי המסחר, לא יתכן שחוזה, אף שלא הוגבל בזמן, יחייב את הצדדים לצמיתות. ביחסי יצרן (או ספק) לבין המשווקים למיניהם המקדמים את מכירותיו קיים נימוק נוסף לכך, והוא האמון ההדדי שיחסים אלה מחייבים... כשאחד הצדדים מבקש לנתק את הקשר אין אפשרות ואין טעם לחייב אותו להמשיך בו נגד רצונו. לא ניתן להבטיח קיומם של יחסי אמון בכפיה. הבעיה שלפנינו איננה, איפוא, אם חוזה מסחרי, ובכלל זה חוזה בין יצרן למשווק שנעשה לתקופה בלתי מגבלת בזמן, ניתן לביטול על ידי מתן הודעה סבירה, אלא מהו אורך הזמן הסביר הנדרש להודעת הביטול" (ר' גם ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70, 75; ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ [פורסם במאגרים] (17/6/08)).
63. במקרה דנן ההודעה על סיום ההתקשרות ניתנה כאמור ביום 14/12/15 כאשר בהודעה זו הבהירה התובעת שכנגד לסילם כי סיום ההתקשרות ייכנס לתוקפו בעוד כחצי שנה – ביום 14/6/16 "על-מנת לתת לך אפשרות נוחה להכין עצמך לקראת סיום ההתקשרות". התובעת שכנגד הוסיפה וציינה בהמשך אותה הודעה ובבחינת למעלה מן הצורך כי למרות שהיא לא חייבת לנמק את סיום ההתקשרות "נסתפק בציון העובדה שמזה תקופה ארוכה אנו לא מרוצים מתפקודך כמפיץ מטעמנו של מוצרי P&S".
64. נקודת המוצא הינה שבנסיבות העניין התובעת שכנגד הייתה רשאית לסיים את ההתקשרות באופן חד צדדי אף ללא מתן נימוק. סיום חד צדדי תואם את עמדת הפסיקה בנסיבות בהן עסקינן בהסכם הפצה לתקופה בלתי קצובה. התובעת אף היא בעצמה מסכימה עם כך ש"אין התקשרות שאין לה סוף" וכי לא הייתה בכוונתה "לכפות" על התובעת שכנגד "התקשרות נצחית" עמה. גם אם סברו וקיוו הצדדים בתחילת הדרך לשנים ארוכות מאוד של התקשרות, מציאות החיים לעולם אינה עומדת על מעמדה, ועם שינוי העיתים עשויים להיפתח פתחים לשינוי בהתקשרות (ראה והשווה עם ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ [פורסם במאגרים] (17/6/08)).