24. באשר לניסיון התבססות התובעת על הוראות סעיף 10 להסכם ההפצה, טענה התובעת שכנגד כי מטרת הסעיף הייתה כלל להגן עליה, ובכל מקרה הסעיף אינו מתייחס למצב של סיום התקשרות אלא למצב של הפסקת פעילות ההפצה של התובעת. כך, מאחר ומכירת ציוד אס. פי הייתה תלויה ביכולת ההפצה של התובעת ושעה שקיומו של מפיץ נדרש באופן שוטף ויום יומי כדי לתת מענה לצרכי הלקוחות – התובעת שכנגד רצתה להגן על עצמה מפני מצב לא צפוי שבו לא תוכל התובעת לבצע את פעילות ההפצה. פשיטא, שאם זו זכות שהוקנתה לתובעת שכנגד (כלפי התובעת) אזי שהתובעת שכנגד רשאית לוותר עליה. סעיף 10 האמור, לא נוגע כלל למצב שבו התובעת שכנגד מבקשת לסיים את הסכם ההפצה. במצב כזה, התובעת אינה יכולה לכפות על התובעת שכנגד לקיים את ההסכם, לא באמצעות צד שלישי ולא בכלל.
25. בנוסף, בקשה התובעת שכנגד לדחות את טענת התובעת לעניין "זכות קניינית בהפצה ובמוניטין" שכביכול יצרה למוצר, מאחר והיא מחוסרת כל אחיזה בדין. בעניין זה בקשה התובעת שכנגד להדגיש שזכות ההפצה אינה זכות קניינית אלא חוזית, וכי למפיץ לא קיימת זכות קניינית במוניטין שכן זכות זו שייכת ליצרן ואין למפיץ כל אינטרס מוגן בהקשר זה.
26. כן, נטען שיש לדחות על הסף את התביעה שהוגשה באופן אישי כנגד פדהצור. השימוש שעושה התובעת בדוקטרינת הרמת המסך בנסיבות אלה הינו מופרך וחסר בסיס משפטי. על התובעת במקרה דנן היה להראות כי קיימת לה עילה הנופלת בגדרי סעיף 6 לחוק החברות, אולם הטענות לרמייה ומצג שווא נטענו בעלמא, ללא הנחת כל תשתית עובדתית מפורטת המצדיקה הרמת מסך. כך, התובעת לא הראתה כיצד פדהצור עשה שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התובעת שכנגד, ונראה שכל מטרת צירוף פדהצור כנתבע הינו לצורך הפעלת לחץ פסול על התובעת שכנגד.
ב.3. תמצית טענות התובעת בכתב תשובתה:
27. במסגרת כתב תשובתה, בקשה התובעת להשיב ולעמוד על מספר הבהרות שלשיטתה יש בהן צורך, ובין היתר בבאות: הפסקת ההתקשרות על רקע רצונה של התובעת שכנגד לגרוף לכיסה רווחים שהם אך פרי עמלה הרב של התובעת שהתבסס על שנים רבות של כיתות רגליים והטמעת המוצר היטב אצל לקוחות שונים בשוק הישראלי.
באשר לפרשנות שיש ליתן להסכמות בין הצדדים, טענה התובעת, בין היתר, כי אומד דעת הצדדים בעת החתימה על הסכם ההתקשרות היה לאפשר לתובעת, מחד – מרחב זמן רחב לצורך ביצוע התחייבויותיה, אל מול זכותה של כל אחד מהצדדים לסיים את ההתקשרות כל אימת שיחפצו בכך ומכל סיבה שהיא. מאידך – הכרה בזכות התובעת, בהשקעה הרבה הכרוכה ובסיכונים הכלכליים שהיא נאלצת לקחת על מנת לקיים את התחייבויותיה כלפי התובעת שכנגד בהתאם להוראות ההסכם, בכך שהיא מאפשרת לתובעת למכור את זכויותיה כמפיצה בלעדית למפיץ אחר שייכנס בנעליה. כיום, מבקשת התובעת שכנגד לנשל את התובעת מזכויותיה ולהתנער מהתחייבויותיה שלה כלפי התובעת, לאפשר לה להביא מפיץ אחר תחתיה או לחילופין לשלם עבור המוניטין וההשקעה הרבה שהשקיעה בהטמעת המוצר בישראל. התובעת שכנגד הוליכה שולל את התובעת מחודש 1/2016 ועד 14/6/16 בכך שתפצה את התובעת במקום שנציג התובעת יביא מפיץ אחר במקומו בהתאם להוראות ההסכם. מצב בו תתקבל טענת התובעת שכנגד לפיה לתובעת אין כל זכות, אם על פי דין ואם מכח הסכם ההתקשרות לפיצוי בגין עמלה, הינו מצב בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת, המרוקן מכל תוכן את ההתחייבות החוזית שנחתמה בין הצדדים ומותירה אותה כדף ריק.