196. לא עלה בידי התובעים לעמוד בנטל המוטל עליהם, להוכיח כי כתוצאה מרישום השעבוד אכן נמנעה מהם בפועל אפשרות השבחת המקרקעין (בנייה) או שזו נדחתה עקב הרישום. באופן דומה גם לא הוכח על ידם כי רישום השיעבוד מנע מהם למכור את מניותיהם בחברה. בפועל הוכח בפני בית המשפט, בין היתר וכפי שפורט בהרחבה, כי הייתה קיימת מניעה משפטית לבנייה במקרקעין וכי התובעים ( או שותפיהם) כלל לא התכוונו לבצע בנייה במקרקעין או למכור את מניותיהם בחברה, קל וחומר כאשר לא הוכחה כדאיותה הכלכלית של בנייה שתוארה בחוות הדעת השמאי זיו, באזור התעשייה באשקלון בו מצויים המקרקעין.
197. כמפורט בפסק הדין גופו, לא מצאתי כי היה בחוות הדעת השמאי זיו, כמו גם בעדותו, כדי לסייע לתובעים לעמוד בנטל השכנוע אשר היה מוטל עליהם ביחס לראשי הנזק מושא חוות דעתו. לא הוכחה התשתית העובדתית אשר נדרשה לאימוץ חוות הדעת, לא די בחוות דעת תיאורטית מנותקת מהמציאות, מהמצב בו הייתה נתונה החברה, מהמגבלות האובייקטיביות השונות (אשר היוו תנאי לבנייה ואף מנעו אותה) ומהתנהלות התובעים ויתר בעלי המניות בחברה בזמן אמת.
198. תביעתם של התובעים להחזר הוצאות דינה להידחות מן הטעם שההוצאות לא נתבעו בהליכים שבמסגרתם נטען כי הוצאו או בקשר להם. לא הוכח על ידי התובעים כי ההוצאות הנ"ל קשורות לבנק ולרישום השעבוד על ידו בשנת 1999 מאחר שנמצא שהתביעה בראש נזק זה מהווה ניסיון לעקוף פסיקת הוצאות על ידי הערכאות המוסמכות בזמן אמת.
199. אשר על כן ולאור כל המפורט לעיל, מצאתי להורות על דחיית התובענה.
--- סוף עמוד 51 ---
200. התובעים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות הנתבע בסך כולל של 100,000 ₪. הסכום ישולם עד ליום 30.7.19 וממועד זה ואילך ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט, 03 יוני 2019, בהעדר הצדדים.
דורון חסדאי