הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים
189. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובמכלול חומר הראיות, באנו לידי מסקנה כי דין טענת התובעים להרמת מסך בין הנתבעת לנתבע, להידחות.
190. התובעים טוענים כי הנתבע עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. לטענתם, הפגיעה הממושכת בתנאי העסקתם של התובעים ובכלל זה, עריכת תלושי שכר פיקטיביים, איחור מתמשך בתשלום שכר ושלילת זכויות סוציאליות מצדיקים הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבע כבעל מניות בה.
מנגד, טוענים הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו את העילות להרמת מסך. לטענתם, על אף שמדובר בחברה משפחתית קטנה, התובעים לא הוכיחו עירוב נכסים בין הנתבעת לנתבע ואין כל פסול בהתאם לדין כי בעל מניות יזרים כספים לחברה. כמו כן, לא הוכח כי נעשה שימוש באישיות המשפטית של הנתבעת במטרה להונות את נושיה.
191. סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע את הכלל הבסיסי בדיני החברות לפיו לחברה אישיות משפטית נפרדת מבעליה. עם זאת, בסעיף 6 לחוק נקבע כי במקרים חריגים רשאית הערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההתאגדות:
"6(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה."
192. הכללים להרמת מסך ההתאגדות הותאמו בבתי הדין לעבודה למאפיינים המיוחדים של יחסי העבודה, הנובעים מחוסר האיזון הבסיסי החל במקרים רבים בין העובדים לבין המעסיק וממעמדם המיוחד של העובדים כנושים נוכח העובדה לפיה "העובד אינו 'נושה וולונטרי' אלא נושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת". כפועל יוצא מההכרה במעמדם המיוחד של יחסי עובד ומעסיק וחובות האמון המיוחדות הנגזרות מהם, הורחבו הנסיבות בהן הורם המסך מעל פעילות החברה בתביעות של עובדים למימוש זכויותיהם. כך, בין היתר נפסק כי הפסקת פעילותה של חברה בלא שהובטחו זכויותיהם של העובדים "בנסיבות בהן בעלי השליטה בחברה פועלים תוך התעלמות מזכויות העובדים, הם פועלים בחוסר תום לב..." מהווה עילה להרמת מסך. זאת ועוד, מן הראוי לשים לב כי על פי ההלכה, אין צורך בהצטברות כל העילות והנסיבות שנזכרו לעיל, על מנת שבית הדין לעבודה ירים את מסך ההתאגדות, די בחלק מהן, ואף בהתקיימותה של אחת מהן כך גם אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמן, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי.