פסק דין
1. התובעים עבדו עבור נתבעת 1, חברת זיבק פרויקטים וחשמל בע"מ (להלן: הנתבעת), אשר בבעלותו ובניהולו של נתבע 2, מר עדי זייבק (להלן: הנתבע). מושא התביעות הינו בירור זכויותיהם של התובעים בגין עבודתם וסיומה.
ההליך הדיוני, בקצרה
2. כל אחד מהתובעים הגיש תביעתו בנפרד, והדיון בשלוש התביעות אוחד. ביום 22.3.2017 התקיים דיון מוקדם במסגרתו נקבעה רשימת מוסכמות ופלוגתאות.
3. במסגרת ניהול התביעות הוגשו בקשות שונות. בין היתר: בקשת הנתבע לסילוק התביעה כנגדו על הסף; בקשת הנתבעים למתן צו לרשות האכיפה והגבייה, וכן למתן צו לעיריית נצרת ולמשרד הבינוי והשיכון, להמצאת מסמכים; בקשת הנתבעים למינוי מומחה לכתב-יד מטעם בית הדין; בקשת הנתבעים להוצאת נספחים מתצהירי התובעים; ובקשה מטעם התובעים למתן צו לחברת "כלל", ביחס לפירעון של המחאה שנמסרה.
הבקשות נדחו תוך חיוב הנתבעים בהוצאות, למעט, בקשת התובעים לה הסכימו הנתבעים למתן צו לחברת כלל. בהמשך, פנו הנתבעים בבקשה נוספת - בעקבות הימצאותם של שתי המחאות ששולמו לשיטתם לאחד מהתובעים בהליך - וביקשו כי בית הדין ידון בשנית בהחלטתו וייתן צווים למשרד הבינוי והשיכון ולעיריית נצרת וכמו כן, ידון בשנית בבקשה למינוי מומחה לכתב-יד. בקשה זו נדחתה תוך חיוב הנתבעים בהוצאות.
4. בין לבין, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, והתיק נקבע לדיון הוכחות.
5. ביום 7.11.2018 וביום 21.11.2018 שמענו את ראיות הצדדים. מטעם התביעה העידו התובעים עצמם, ומטעם ההגנה העידו הנתבע ומר עמאד חדאד, מנהל חשבונות בנתבעת. לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים, והתיק הופנה לכתיבת פסק דין.
רקע עובדתי
6. הנתבעת הינה חברה לעבודות חשמל לתעשייה ובניין. הנתבעת מספקת את עבודות החשמל ובכלל זה את החומרים לאתרים שבהם בונים בניינים חדשים. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הנתבעת התקשרה לשם ביצוע עבודות חשמל בין היתר עם קיבוץ מעברות.
7. התובעים הם אחים אשר התקבלו לעבודה בנתבעת ושימשו גם כחשמלאים. בתקופה הרלוונטית לתביעותיהם עבדו תובעים 1 ו- 2 בעיקר בקיבוץ מעברות ותובע 3 שימש בשנים האחרונות לעבודתו כמנהל עבודה באתרי עבודה שונים.
8. התובעים היו עובדים יומיים. שכרם החודשי הסתכם במכפלת השכר היומי במספר ימי העבודה. קיימת מחלוקת לעניין גובה שכרם היומי, והיא תתברר בהמשך.
9. מר ג'אד סבאח, להלן תובע 1, עבד בנתבעת מיום 1.10.2010 ועד ליום 15.8.2016.
10. מר ג'יהאד סבאח, להלן תובע 2, עבד בנתבעת מיום 1.9.2004 ועד ליום 15.8.2016.
11. מר עמאד סבאח, להלן תובע 3, החל לעבוד בשנת 1997 בחברת ס.ע עבודות חשמל בע"מ אשר אף היא בבעלות הנתבע (להלן: החברה הקודמת ). בשנת 2002 הוקמה הנתבעת והתובע 3 המשיך בעבודתו. קיימת מחלוקת בנוגע למועד המדויק בו התחיל לעבוד והאם קיים נתק בין שתי תקופות העבודה, אך אין חולק שעבודתו הסתיימה ביום 15.8.2016.
12. במהלך חודש יוני 2016, בשל פרשת מעילות שהתגלתה בקיבוץ מעברות והחשד למעורבותם של התובעים, הפסיק קיבוץ מעברות את התקשרותו עם הנתבעת. בשלב זה, הודיע הנתבע לתובעים להפסיק להגיע לעבודה והם זומנו לשימוע. תובע 2 התבקש להפסיק להגיע לעבודה כבר בחודש יוני 2016 . תובעים 1 ו- 3 התבקשו להפסיק להגיע לעבודה במחצית חודש יולי 2016. לתובעים לא סופקה עבודה עד מועד הפיטורים ולא שולם להם שכר עבור תקופה זו.
13. בשלושת מכתבי הזימון לשימוע הועלו נימוקים אשר נגעו להפסקת התקשרותה של הנתבעת עם קיבוץ מעברות, בשל חשש שעלה למעורבות עובדי הנתבעת בחוסר חומרים. במכתב הזימון שנשלח לתובע 3 הועלו נימוקים נוספים אשר עניינם בטענה כי תובע 3 מכר סחורה השייכת לנתבעת וכן בטענה כי הוא טעה בעבודתו וגרם לנזקים.
14. ביום 28.7.2016 הגיש הנתבע כנגד תובע 3 תלונה במשטרה. הנתבע, תובע 3 ומר אבראהים קויידר - אשר הכיר את הנתבע ותובע 3 בשל התקשרות עבודה - מסרו הודעות במשטרה. בהחלטת משטרה מיום 21.11.2017 הוחלט על סגירת התיק.
15. לתובעים קוימה שיחת שימוע ביום 4.8.2016 ולאחר מכן הם פוטרו.
16. כאן המקום לציין כי בדיון המוקדם, כאשר הוגדרו המוסכמות בין הצדדים, הוסכם כי התובעים פוטרו מעבודתם. אולם, הנתבעים בחרו 'למשוך' הסכמתם בעניינו של תובע 1 על יסוד מכתב הפיטורים שם הוחלט על קבלת התפטרותו מעבודה. בהמשך, עת נבקש לדון ולהכריע בזכאותו של תובע 1 לפיצויי פיטורים ונעמוד על שאלת סיום העסקתו, הראיות שהונחו לפנינו מלמדות כי תובע 1 פוטר ולא התפטר.
עיקרי המחלוקות והילוכו של פסק דין זה
17. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות שונות שבחלקן כרוכות הכרעה במישור העובדתי ובחלקן במישור המשפטי. סדר הילוכו של פסק דין זה יהיה בחלוקה לפרקים הבאים:
א. תחולת צו ההרחבה בענף התעשייה החשמל והמתכת
ב. אותנטיות ונכונות תלושי שכרם של התובעים
ג. מתכונת עבודתם של התובעים
ד. סיום העסקה וזכאות לפיצויי פיטורים
ה. שכרם הקובע של התובעים והסעדים – ידונו לגבי כל תובע בנפרד.
ו. הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים
דיון והכרעה
תחולת צו ההרחבה בענף התעשייה החשמל והמתכת
18. אין מחלוקת באשר לתחולת צו ההרחבה בענף הבניין על מערכת היחסים שבין הצדדים. המחלוקת בסוגיה שלפנינו נוגעת לתחולתו של צו ההרחבה נוסף - בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה משנת 2004 (להלן: צו הרחבה בענף החשמל).
19. התובעים טוענים כי הנתבעת מעסיקה עובדים בביצוע עבודות חשמל, ולכן חל על הנתבעת גם ההרחבה בענף החשמל והם זכאים לשכר זמן נסיעה לעבודה ותוספת ותק. הנתבעים מתכחשים לטענות התובעים. לטענתם, הנתבעת אינה מחזיקה בבית מלאכה לעבודות חשמל ולכן לא חל עליה צו ההרחבה בענף החשמל.
20. בבירור טענה לפיה מעסיק נמנה על ענף מסוים לשם תחולתו של צו הרחבה, יש לתת את המשקל הרב ביותר לשאלה מה היא הפעילות העיקרית במפעלו. שאלה זו וסיווגו של המפעל בעקבותיה, לעניין תחולתו של צו ההרחבה, הינה שאלה שבעובדה, המשולבת בקביעה משפטית והוכחתה רובצת לפתחו של העובד. על פי ההלכה הפסוקה, מקובל להשתמש בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הסיווג האחיד) כראיה משמעותית לצורך סיווגן של עבודות בקטגוריה זו או אחרת. עוד נקבע, כי ככל שקיים ספק אמיתי בדבר תחולתו של צו ההרחבה, יש לבחון את מכלול העניין, ואת מהות עיסוקו של המעסיק.
21. במקרה שלפנינו לא הוכחה תחולת צו ההרחבה בענף החשמל וזאת ממספר טעמים. בפתיח לצו ההרחבה בענף החשמל נקבע כך: "על העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה ובמלאכה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, עד 20 עובדים למפעל, ולמעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם; וכן למעט עובדים ומעבידים בתחום פיתוח תוכנה בענף האלקטרוניקה." ראשית, נקבע כי ההוראות המורחבות יחולו "...עד 20 עובדים למפעל", אולם שאלת מספר העובדים בנתבעת כלל לא הוכחה לפנינו ולא נטען לגביה דבר. אין לפנינו כל ראיה לכמות העובדים בנתבעת, ולו מטעם זה, לא נוכל לקבל את טענת התובעים. שנית, הצדדים מסכימים אודות עיקר עיסוקה של הנתבעת וחלותו של צו הרחבה בענף הבניין - עצם הסכמתם זו של הצדדים כי חל צו ההרחבה בענף הבניין מלמדנו כי הם מסכימים ש'עיקר' פעילותה של הנתבעת הוא בתחום הבינוי.
22. שלישית, באשר לטענה כי הנתבעת הינה בבחינת "מעסיק" לצורך תחולת צו ההרחבה בענף החשמל – נפנה להגדרת המונח "מפעל/ מעסיק" בצו: "כל מפעל, מעסיק בענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בענפים הבאים: מתכת, עיבוד שבבי, חריטה וכרסום, זיווד אלקטרוני, אלקטרוניקה, מעבדות אלקטרוניקה, מעבדות לתיקון אודיו, וידאו וטלוויזיה, טכנאות אלקטרוניקה, מעבדות לתיקון מחשבים וציוד היקפי, מעבדות לתיקון ציוד חשמלי וכלי עבודה, ציוד חשמלי, ביצוע עבודות חשמל למיניהן, חשמל, אלומיניום ומוצריו למבנים ותעשייה, צורפות, פלסטיקה, יצור ועיבוד גומי, מוצרי אריזה, רהיטי מתכת, אופטיקה, מנעולנות לסוגיה, זגגות, זכוכית ומוצריה, יציקה, כבישה ומתיחה, אחזקה ומכניקה, חימום, קירור, מיזוג אוויר, ייצור ושירות למעליות, שירותי תעשייה, מכשירנות, מכניקה עדינה, ליפוף מנועים, אוטומציה, רובוטיקה, צביעה תעשייתית, ציפוי מתכות, תעופה ואביזריה, מכונות והנדסת מכונות, תכנון וייצור מערכות אנרגיה סולרית, תכנון, פיתוח וייצור דגמים לתעשייה ולשירותים, עבודות מסגרות למבנים ותעשייה".
כלומר, הגדרת "מפעל/מעסיק" כוללת גם מפעל שעוסק בייצור או הרכבה של חומרים מסוימים הקבועים בצו, כאשר בין הענפים המאוזכרים בו נכללו "ביצוע עבודות חשמל למיניהן, חשמל". אולם, לא נטען ואף לא הוכח כי הנתבעת עוסקת בייצור או הרכבה של מרכיבים הקשורים לחשמל.
23. רביעית, על פי סעיף 43 לסיווג האחיד, שכותרתו "עבודות בניה מיוחדות", ביצוע חלקים מעבודות הבניה אשר מתבצעת בדרך כלל באתר הבניה, כוללת גם עבודות חשמל באתר. התובעים לא הציגו ראיות כלשהן לגבי טיב העבודות אותן מבצעת הנתבעת באתרים השונים, אולם מתיאור תפקידם של התובעים עולה כי עבודתם כללה ביצוע עבודות חשמל באתרי בנייה. יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי צו ההרחבה בענף הבניה חל התובע ולא צו ההרחבה בענף החשמל והאלקטרוניקה אשר חל על מי שמעסיק עובדים שכל עבודתם בייצור והרכבה.
24. בהתייחס לטענת התובעים כי יש להחיל את צו ההרחבה בענף החשמל משום שהנתבעת מעסיקה עובדים שעוסקים בעבודות חשמל, הרי שנפסק כי עיסוק של עובדים אינו משליך על סיווג עיסוקו של המפעל או המעסיק, שכן כאמור הסיווג נשען על עיקר עיסוקו של המעסיק בכללותו, ולא על עיסוקם של עובדים אלו או אחרים. לאור האמור, אין בידינו לקבוע בנסיבות העניין כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להראות כי הוראות צו ההרחבה בענף החשמל חלות על יחסי הצדדים. לכן, מתייתר הדיון בטענת הנתבעים כי לא ניתן להחיל על התובעים שני צווי הרחבה בו-זמנית.
נכונות תלושי השכר וגובה שכרם של התובעים
25. התובעים טוענים כי תלושי השכר לא נמסרו לידיהם באופן סדיר ואלו שהונפקו היו פיקטיביים הן מבחינת גובה השכר והן מבחינת כמות ימי העבודה הרשומים בתלושים. לטענתם, השכר ששולם בפועל היה גבוה יותר מהשכר הרשום בתלוש:
לטענת תובע 1, שכרו היומי עמד על 250 ₪ נטו (6,250 ₪ נטו לחודש).
לטענת תובע 2, שכרו היומי עמד על 300 ₪ נטו (7,500 ₪ נטו לחודש).
לטענת תובע 3, שכרו היומי עמד על 400 ₪ נטו (10,000 ₪ נטו לחודש).
26. מעבר לכך, טוענים התובעים כי מעולם לא שולמו להם זכויות סוציאליות שעניינן חופשה, הבראה וחגים והרישום המופיע בתלושים בגין רכיבים אלו הינו פיקטיבי.
27. מנגד, טוענים הנתבעים כי השכר היומי הנקוב בתלושים הינו השכר עליו סוכם עם התובעים ותואם את השכר ששולם להם בפועל:
לתובע 1 שולם סך של 208 ₪ ליום ברוטו.
לתובע 2 שולם סך של 220 ₪ ליום ברוטו.
לתובע 3 שולם סך של 240 ₪ ליום ברוטו.
28. עוד טוענים הנתבעים כי תובע 3 היה אחראי על רישום נוכחות העובדים ובהסתמך על רישומים אלו הונפקו תלושי שכרם של התובעים.
29. טענות התובעים נחלקות למעשה שני נושאים הדורשים הכרעה: האחד, האם קיבלו שכר מעבר לסכומים הנקובים בתלושי השכר, והשני, האם הרכיבים המפורטים בתלושי השכר משקפים את הזכויות הסוציאליות ששולמו להם או שנרשמו באופן פיקטיבי על פי רצונה ושיקול דעתה של הנתבעת בלבד.
30. תלוש שכר מהווה דרך כלל ראיה לאמיתות תוכנו, למעט אם הוכח אחרת, בראיות מהימנות, ונטל הראייה מוטל על המבקש לסתור את תוכנו של התלוש. סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב -2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) קובע כך:
"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971."
31. בית הדין הארצי בחן בפרשת אוקראינסקי את שאלת נטל ההוכחה הנדרש, שעה שהעובד טוען כי תלושי שכרו פיקטיביים, ובהתייחס לחובות המוטלות על מעסיק מכוח חוק הודעה לעובד ומכוח חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958:
"לאור סעיף 5א לחוק ההודעה לעובד הנטל להוכיח את גובה השכר מוטל על שכם המעסיק. לטעמי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, על מבנה תלוש השכר קשה להשתית מסקנות ראייתיות, ... נסיבות העניין הכוללות מקימות ספק בנוגע לאפשרות בידולם של רכיבים אלה ממבנה התלוש הכולל וראוי שהספק יפעל לחובת המעסיק. זאת, כיוון שהמעסיק לא יצא ידי חובתו במתן הודעה לעובד בכל הנוגע לגובה השכר (והמחלוקת על גובה השכר משליכה על אותנטיות התשלומים ברכיבים השונים) – מזה, ותלוש השכר על פי הודאת המעסיק לא היה מדויק, והדבר בא לידי ביטוי בולט ברכיב גמול השעות הנוספות - מזה. לטעמי, תוצאה זו משתלבת במדיניות ראויה, במובן זה שהיא מעניקה הקלה ראייתית למעסיק העומד בנטלים הנדרשים לשם הגברת ודאות תנאי ההעסקה ושקיפותם (היינו, חובת מסירת ההודעה לעובד המשתקפת כהלכה בתלוש השכר) – מזה, ומעניק הקלה ראייתית לעובד מקום בו המעסיק לא עמד בחובות אלה – מזה. במקרה דנן נהנה העובד מההקלה הראייתית, ומבחינת המעסיק הסיכון הטמון בהכרעה על סמך נטלי הוכחה התממש, שאין למעסיק להלין אלא על עצמו, משלא עמד בחובות מכוח חוק ההודעה לעובד וחוק הגנת השכר. "
32. בפרשת אוקראינסקי נדונה טענה כי חלוקת רכיבי השכר בתלוש אינה אותנטית. גם בפרשת סוראל בחן בית הדין הארצי את נטלי ההוכחה שעה שאין בנמצא הודעה על תנאי עבודה כדרישת החוק, וכך נקבע:
"הנה כי כן, בהיעדר חוזה עבודה בכתב, בו ניתן פירוט לגובה שכרו של העובד (על רבדיו השונים) או הודעה לעובד או כל מסמך אחר המלמד על תנאי השכר, החובה מוטלת על המעסיק להוכיח כי השכר ששולם לעובד אינו כנטען על ידו. נטל זה להוכחת גובה שכרו של העובד לא הורם, באשר לא הובאה בהליך לפני בית הדין האזורי אף לא ראשית ראיה לסתור את טענות העובד".