33. בענייננו, אין מחלוקת כי לתובעים לא נמסרה הודעה על תנאי עבודתם במועד הנדרש על פי החוק. הנתבע צירף לתצהירו הודעות על תנאי עבודה אשר נטען כי נמסרו לתובעים ביום 27.5.2015, אולם מעבר לעובדה כי חתימות התובעים על ההודעות שנויות במחלוקת, הרי שהודעות אלו אינן רלוונטיות שכן אינן תואמות לתלושי השכר.
34. התובעים טוענים לתחולת סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, ונסמכים על כך כי הנתבעים לא הציגו ראיה המוכיחה את גובה השכר הנטען על ידם. אולם, אנו סבורים כי כאשר עובד מציג גרסה עובדתית כנדרש בסעיף 5א לחוק הודעה לעובד, מובן מאליו כי מדובר בגרסה עובדתית אשר בית הדין משתכנע במהימנותה, ולא בכל גרסה עובדתית נטענת . לכן, אין די בכך כי התובעים "העידו על טענותיהם באותו עניין" בהתאם לדרישת סעיף 5א האמור, אלא עליהם לשכנע את בית הדין באמצעות 'דבר מה נוסף' כי אכן הוסכם עמם על שכר אחר כדי שנטל ההוכחה בעניין זה יעבור לכתפי הנתבעים. מסקנה זו מתבקשת פסיקת בית הדין הארצי באשר לחובת ההוכחה אשר מועברת לכתפי המעסיק בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר העוסק בתוצאות אי הצגת רישומי נוכחות בתביעה לשעות נוספות.
35. במקרה שלפנינו, לא שוכנענו בגרסה העובדתית שהציגו התובעים לגבי גובה השכר היומי, וזאת מאחר ועלו סתירות בעדויותיהם בהקשר זה, כמפורט להלן:
36. תובע 3 טען בתצהירו כי השתכר 400 ₪ ליום ואילו בחקירה הנגדית טען כי הרוויח יותר מ-400 ₪ ליום אלא 415 ₪ ליום, אך גם אישר כי בשנים הקודמות שכרו היומי היה בסך 370 ₪ או 380 ₪. תובע 3 גם טען בתצהירו כי שכרו החודשי עמד על לפחות 10,000 ₪ לחודש ואילו בחקירה טען כי היו המחאות שנרשמו על סכום של 8,000 ₪, אבל בהמשך החקירה טען כי שכרו החודשי נע בין 10,000 ₪ ל- 12,000 ₪.
במילים אחרות, לא ניתן לדעת מהו שכרו היומי של תובע 3, אף לגרסתו.
37. התובעים לא תמכו את טענתם בדבר השכר היומי בראיה כלשהי, אשר היתה יכולה להוות בסיס לגרסתם העובדתית ולאזן את הסתירות בעדויות, וזאת על מנת להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים. התובעים אישרו כי משכורותיהם שולמו באמצעות המחאות, ואף העידו כי היו חודשים שכל המשכורת שולמה באמצעות המחאה (ולא תמיד התחלקה המשכורת להמחאה ולמזומן) ובכל זאת לא הציגו תיעוד כלשהו מחשבונות הבנק המלמדים על תשלום שכר חודשי הגבוה מזה שנקוב בתלושים.
38. כאן המקום לתת את הדעת לעובדה כי מעדותם של תובעים 2 ו- 3 עולה כי הם בחרו להשתמש בתלושי השכר לצורך הקלות והנחות מול רשויות החוק, כאשר לא דיווחו על שכר גבוה יותר שקיבלו, לכאורה. כך למשל העיד התובע 3:
"ש. בחודש 9/2017 הוגש מטעמך הודעה על ידי עו"ד לבית הדין שבו אתה אומר כי נהגת להגיש תלושי משכורת שקיבלת מהנתבעת לרשויות, מה אתה אומר על זה? זה נכון?
ת. זה נכון ואסביר למה. כשיש לי חובה בארנונה והם מעקלים אותי, מעקלים לי את החשבון שאני מסתמך עליו, חשבון של אשתי ויש לי מהיום למחר להמציא דברים, זה התלושים שיש לי, אני מגיש מה שיש לי. הארנונה והמעקלים לא יחכו לי לעשות החלפה של התלושים.
ש. אז בעצם ידעת אז בזמן אמת שהתלושים לא נכונים וביקשת לתקנם?
ת. זה בשנתיים שלוש אחרונות ולא יותר.
ש. מה הקשר בין תיקון התלושים לבין ביטול העיקולים?
ת. אני הגשתי את התלושים מה שנמצאים בידי.
ש. מה הקשר בין תיקון התלושים לבין ביטול העיקולים?
ת. הרבה פעמים ביקשתי שהוא יחליף וייתן את הדבר האמיתי והוא לא נתן.
ש. נכון שמזה יותר מ-10 שנים אתה מקבל סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון?
ת. 10 שנים? זה לא עשר שנים, אולי 3 שנים."
ובעדותו של התובע 2:
"ש. ביקשת שישלם במזומן כי יש לך תיקי הוצל"פ?
ת. קיבלתי ירושה אני והאחים שלי מאבא, תיקים גדולים, וניסינו לחלץ את תיקו של אבא, הרבה פועלים שעבדו, הייתה תביעה גדולה בשנת 2001.
ש. בגלל זה ביקשת לקבל משכורת במזומן?
ת. לא, לפעמים גם בצ'ק, והייתי הולך ופורע אותו.
ש. לא בבנקים?
ת. בדלפק של הבנק, בבנק פועלים בנצרת עלית.
ש. הגשת בהוצל"פ חקירת יכולת?
ת. כן, אבל עו"ד עאוני זייבק היה איתי, הייתה לי שם פקודת מאסר, אמר לי שהוא בא איתי, ונביא את הכל ונכנס לשופטת, נעשה לך ישר, יש לי מסמכים שאני חייב בעיריית נצרת חשמל. עשיתי איחוד תיקים.
ש. הגשת תלושים שם?
ת. לא ראיתי אותם, עו"ד עאוני קיבל אותם דרך הפקס דרך אחיו, והוא קיבל מרואה החשבון, לא ראיתי את התלושים בכלל.
ש. אתה טענת באיחוד כמה המשכורת שלך?
ת. אמר לי תעמוד ותדבר על המצב המשפחתי שלך, רשם, אמרתי נשוי, שלושה ילדים."
39. גם תובע 1 נשאל לעניין השימוש שעשה בתלושי השכר במסגרת הליכי הוצל"פ, ועדותו בהקשר זה היתה מתחמקת ולא משכנעת. המסקנה המבקשת היא שהתובעים לא דיווחו על מלוא הכנסותיהם לרשויות החוק. ככל שאכן שולם להם שכר שלא דווח בתלושים, והתובעים בחרו לעשות שימוש בתלושי השכר כדי להצהיר בפני רשויות המדינה, הרי שיש בכך כדי להגביר את הנטל המוטל עליהם לשכנע בגרסתם העובדתית.
40. זאת ועוד, בחקירה הנגדית נשאל תובע 1 לגבי שני תלושי שכר שקיבל לידו, ולגבי אחד מהם הסביר כי מדובר היה באחד מתלושי השכר האחרונים וכי הוא סירב לחתום על התלוש כי היה חסר 300 או 400 ₪ מהמשכורת, אולם כאשר מעיינים בתלושי השכר האחרונים, הפער בין הסכום הרשום לתשלום בתלוש לבין הסכום הנטען על ידי תובע 1 שקיבל מדי חודש (כ-6,000 ₪ נטו), גדול בהרבה מ- 300-400 ₪. כך למשל, בתלוש השכר לחודש 5/2016 נרשם שכר נטו בסך 4,139 ₪, ובתלוש השכר לחודש 4/2016 נרשם שכר נטו בסך 3,939 ₪. כך שאם נקבל את טענת תובע 1 כי היה חסר סך של 400 ₪ ולכן סירב לחתום על התלוש, נגיע לשכר של 4,300-4,500 ₪ נטו בלבד.
41. לא נעלמה מעינינו העובדה כי הנתבעים בחרו שלא להציג את כרטסת הנהלת החשבונות אשר לטענת הנתבע מתעדת את כל השכר ששולם לתובעים בפועל, הן שכר ששולם במזומן והן שכר ששולם בהמחאות. אין להתעלם גם מכך כי הנתבע הודה בחקירה הנגדית כי ברשות הנתבעת צילומי המחאות של שכרם של התובעים, וזאת בניגוד לטענת הנתבע בתצהיר גילוי המסמכים שם נטען כי אין במערכת הנהלת החשבונות רישום של תשלומי שכר בהמחאות.
42. אולם, לא מצאנו בכשלים שעלו מעדויות הנתבעים כדי לשכנע בדבר גרסתם של התובעים. נוכח הסתירות שעלו בעדויות התובעים והעדר כל ראיה התומכת בגרסתם בדבר השכר היומי ששולם להם, לא שוכנענו כי השכר ששולם לתובעים בפועל הינו השכר הנטען על ידם. התובעים הרחיבו רבות לגבי אי-התאמה בין ימי העבודה הנקובים בתלושים לבין ימי העבודה בפועל כפי שנרשמו ביומני העבודה. אף אם טענתם נכונה, הרי שאין בכך כדי ללמד בהכרח על השכר היומי שסוכם עמם.
43. נעבור לבחון את טענתם של התובעים כי רכיבי השכר המופיעים בתלוש הינם פיקטיביים, שכן בפועל לא שולמו להם דמי הבראה, דמי חגים או דמי חופשה. אומנם, לא התרשמנו כי שכר העבודה שנרשם על גבי התלושים 'הותאם' בדרך של הוספת רכיבים או הסרתם מדי חודש בחודשו על מנת לשלם שכר מסוים. בפועל, השכר החודשי לא היה אחיד בכל חודשי העבודה, והשתנה מפעם לפעם. עם זאת, ביחס לרכיב שכונה בתלושים 'חופש', מצאנו כי הוא אינו משקף דמי חופשה ולכן אינו אותנטי, ונסביר:
44. ראשית, לא הוצגה אסמכתא על כך כי הנתבעת ניהלה פנקס חופשה כפי שמורה סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: חוק חופשה שנתית). כלל הוא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על המעסיק: "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים". הנתבעים לא הציגו פירוט המתייחס לתקופות העבודה של התובעים, אל מול יומני העבודה, על מנת להציג התאמה בין ימי החופשה הנקובים בתלושים לבין ימי החופשה שנוצלו בפועל.
45. שנית, מבדיקה אקראית של התלושים, עולה כי לעיתים הרכיב שכונה 'חופש' שולם גם כאשר התובעים לא ניצלו ימי חופשה. כך למשל, בחודש 12/2010, על פי יומני העבודה ניצל תובע 1 יום חופש אחד, ואילו בתלוש נרשם תשלום עבור שלושה ימי חופשה. עוד עולה מהתלוש כי תובע 1 עבד באותו חודש 25 ימים ובנוסף תשלום עבור שלושה ימי חופשה – כלומר 28 ימי עבודה באותו החודש. ככל שתובע 1 אכן ניצל שלושה ימי חופשה, הרי שחלק מ-25 הימים האחרים בהכרח היו עבודה בימי המנוחה השבועית, ואילו מהיומן לא עולה כי תובע 1 עבד בימי המנוחה השבועית, וגם בתלוש אין כל תשלום של עבודה בשעות נוספות. במילים אחרות, התשלום שכונה בתלוש 'חופש' לא שולם בגין ימי חופשה בפועל. באותו החודש, 12/2010, גם תובע 3 ניצל יום חופשה אחד על פי יומני העבודה, אולם בתלוש נרשם תשלום חופש עבור 12 ימים. משמע, גם בגין תובע 3, התשלום שכונה בתלוש 'חופש' אינו בגין ימי חופשה בפועל. זאת ועוד, בחודש 8/2013, נעדר תובע 3 מעבודתו 3 ימים, שניים מהם ימי חג. בתלוש של אותו החודש שולמו דמי חגים עבור יומיים וכן תשלום חופש בגין יום וחצי, וזאת למרות שבאותו החודש כאמור היה תובע 3 רק יום אחד בחופשה, ואין ביומן העבודה תיאור לחצי יום חופש נוסף.
46. שלישית, גם כאשר ניצלו התובעים ימי חופשה על פי יומני העבודה, בתלושי השכר לא הופיעה תמורה בגין ימים אלו, או שהופיעה תמורה חלקית בלבד. כך למשל, בחודש 5/2015, תובע 1 עבד 24 ימים ונעדר יומיים, וביומן העבודה נרשם ניצול של שני ימי חופשה. באותו חודש, נרשם בתלוש תשלום עבור 24 ימי עבודה, אך לא נרשם כל תשלום עבור דמי חופשה. בחודש 6/2015, תובע 3 ניצל לפי יומן העבודה שני ימי חופשה, אולם בתלוש השכר לא שולמו לו דמי חופשה, אלא נרשמו רק ימי העבודה שעבד בפועל. באופן דומה, נרשם ביומן העבודה באותו החודש כי תובע 1 ניצל שלושה ימי חופשה, אולם בתלוש השכר לא נרשם דבר בנוגע לניצול חופשה או תשלום דמי חופשה.
47. רביעית, בתקופות מסוימות שולמו לתובעים בתלושים רכב של 'חופש' באופן אחיד וללא כל התאמה ליומני הנוכחות, והנתבע לא ידע להסביר את אופן הרישום בתלושים. לגבי תובע 1 ותובע 2, החל מחודש 1/2014 ועד לחודש 2/2015, שולם בתלוש רכיב 'חופש' בגין 1.2 ימים. לגבי תובע 3, החל מחודש 1/2013 ועד לחודש 2/2015, נרשם בתלוש רכיב 'חופש' בגין 1.5 ימים, כאשר ביומני העבודה אין תיעוד בדבר ניצול חצאי ימי חופשה. מר חדאד נשאל כיצד חושב רכיב החופש בגין 1.2 ימים, אך לא יכול היה למסור תשובה עניינית ורק טען כי קיבל את הנתון הזה מהנתבע. לאחר מכן, כאשר נשאל שוב לעניין זה, טען כי "שילמו לו בכל חודש חופשה, תבדוק 1.2, זה חלק יחסי בחודש ממה שמגיע לו בשנה, זה מה שעשו בשיטה הקודמת, כשנכנסתי לפעולה ושינינו את התלושים, עשינו בצורה אחרת את נושא החופש, החופש היה משולם חודשי, לכן אין צורך בצבירת חופש". מאמירה זו אנו למדים כי תשלום החופש בתלוש לא היה קשור לניצול חופשה בפועל, וגם כאשר שונה לטענת מר חדאד אופן עריכת התלושים, לדבריו תשלום החופש נעשה על בסיס חודשי ולכן בחר שלא לפרט את צבירת החופש בתלוש. שיטה זו כמובן אינה תקינה, ויצוין גם כי מר חדאד לא ידע להסביר מדוע בתלושי השכר של תובע 2 לא תוקן אופן ניהול ההיעדרויות, למרות טענתו לגבי שינוי שביצע בעריכת התלושים. עוד יצוין כי עלה מעדותו של מר חדאד כי הוא כלל אינו מודע לטענות של התובעים לגבי אופן חישוב שכרם, אלא רק לטענה כי ימי העבודה הנקובים בתלושים אינם תואמים לימי העבודה ביומנים, ובפועל לא ידע לתת תשובות מלאות אלא טען כי עליו לבדוק את המסמכים אשר לא היו בפניו במעמד החקירה הנגדית. מר חדאד גם לא ידע להסביר מדוע צבירת ימי החופשה של תובע 3 לא נעשתה בהתאם לוותק המצטבר שלו אצל הנתבעת.
48. הנתבע גם נשאל בחקירה הנגדית לעניין אופן תשלום דמי החופשה, וכאשר הופנה לחודש מסוים שבו שולם חופש למרות שתובע 3 כלל לא ניצל חופשה לפי היומן, השיב: "אין לי מה לומר. לעניין החופשים... מחלקים את כל החופשים, כל חודש נתונים הקצבה, כך עשה רואה החשבון הישן". שיטת תשלום זו כאמור עומדת בניגוד לתכלית ההסדר שבחוק חופשה שנתית ואין לתת לה תוקף. נפסק כי אין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל, ובמקרה דנן לא הונח לפנינו פנקס חופשה וגם לא מלוא תלושי השכר ולכן ממילא לא ניתן לעמוד על דמי חופשה ששולמו. עוד יצוין, כי החל מחודש 4/2015 החלה הנתבעת לרשום בתלושי השכר של תובעים 1 ו- 3 את ניהול ההיעדרויות לגבי ימי החופשה, אולם לא ניתן כל הסבר מדוע לא עמדה לזכות התובעים כל יתרת החופשה בתחילת חודש זה. על יסוד האמור לעיל, לא שוכנענו כי הרכיב שכונה 'חופש' בתלושים שולם בגין ניצול ימי חופשה בפועל, ולכן יש לראות אותו כחלק משכר היסוד של התובעים לצורך חישוב זכויותיהם.
49. ביחס לרכיבים של הבראה וחגים, לא שוכנענו כי מדובר ברכיבים פיקטיביים. אין מניעה לתשלום הבראה בשיעורים, כפי שנעשה בחלק מתקופות העבודה. לגבי החגים, אלו שולמו בחודשים התואמים את החגים המוסלמים וכאשר גם ביומני העבודה נרשמה היעדרות בימי החג.
מתכונת עבודתם של התובעים וזכאותם לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות
50. התובעים טוענים כי עבדו במשרה מלאה, במתכונת של שישה ימים בשבוע, וכן טוענים כי עבדו שעות נוספות אשר תועדו ביומנים שערך תובע 3, אולם לא שולמה להם תמורה כלשהי בגין עבודה בשעות נוספות.