194. ובאשר לטענה להרמת מסך בהיותה חברה "משפחתית" – בית הדין הארצי קבע הסיכוי לעירוב נכסים וטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לטובת המשפחה הינו גדול יותר. נקבע גם כי במקרה שבו עסקינן בחברות פרטיות משפחתיות קטנות, הלכה היא כי בית-הדין יגלה פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך. בעניין אביר פסק בית הדין הארצי כך:
"המשיב ניהל את עסקו באמצעות שלוש חברות, תוך מעורבות אישית שלו ושל בני משפחתו. המערער היה עובד המשיבה מס' 3 אך, במהלך הזמן, מצא עצמו מועסק על ידי חברות אחרות אשר שילמו את שכרו. חילופי המעבידים נעשו מטעמי נוחות או טעמים עסקיים. חילופי מעבידים אינם דבר של מה בכך ולא ניתן לעשותם כלאחר יד בלא הסכמה מודעת של העובד. מעביד אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשנייה. עובד אינו אבן על לוח המשחק של מעבידו. ניהול עסק באופן שהעובד נע ונד בין גופים שונים לפי נוחיות המעסיק. בבחינת היום פה ומחר שם - אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על המעסיק, זהו עירוב נכסים ושימוש לרעה במסך ההתאגדות."
195. לענייננו, עיקר טענות התובעים להרמת מסך ההתאגדות נסמכת על נימוק של פגיעה בזכויותיהם של התובעים. אכן, כפי שנקבע לעיל, לא שולמו לתובעים מלוא זכויותיהם, אך נוכח ההלכה הפסוקה, אין די בכך. גם העובדה כי הנתבעת לא מילאה את חובותיה כלפי רשויות המס באופן סדיר, אינה מצדיקה את הרמת המסך.
196. אין לקבל את טענת התובעים לגבי העדר אבחנה בין החברה לבין הנתבע. מתצהיר הנתבע עולה כי לו ולנתבעת חשבונות בנק נפרדים. זאת ועוד, העובדה כי הנתבע העביר כספים מחשבונו האישי כדי להקטין את ההתחייבויות החודשיות של הנתבעת וכדי לסלק הלוואות שנטלה הנתבעת, אין בה כדי ללמד על ערבוב נכסים המצדיק הרמת מסך. בהקשר זה פסק בית הדין הארצי כדלקמן: "בעת שנבחנת שאלה בדבר "ערוב נכסים" בין החברה לבין בעלי מניותיה, יש לבדוק מהי המטרה העומדת בבסיסו של אותו ערוב. 'ככל שהמטרה עולה עם טובת החברה ונושיה אין להרים בגינה את מסך ההתאגדות... המדיניות הרצויה לעניין הרמת המסך כלפי מנהל ובעל מניות של חברה איננה להקים לו חבות אישית, דווקא כשהוא נחלץ לסייע לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה, שכן מדיניות כזו עשויה להביא להרתעתו מלסייע לחברתו שנקלעה למצוקה...". על כן, בדברים שמסר הנתבע אודות תשלומים ששילם כדי לסייע לנתבעת אין כדי לבסס טענה בדבר עירוב נכסים המצדיק הרמת מסך.
197. זאת ועוד, התובעים לא הניחו תשתית ראייתית המלמדת כי אין ביכולתה של הנתבעת לפרוע את חובותיה. גם לא הוכח כי הנתבעת העסיקה את התובעים לאורך השנים במצב של חדלות פירעון תוך שהנתבע יודע כי התובעים לא יוכלו לפרוע את זכויותיהם ממנה.
198. לא נעלמו מעינינו טענות התובעים באשר להימנעותו של הנתבע מהצגת מסמכים שברשותו ושבאמצעותם הייתה עשויה להתבהר התמונה בכל הנוגע לטענת הפגיעה המתמשכת בזכויותיהם. אף התרשמנו כי הנתבע בחקירתו הנגדית נמנע מלהשיב באופן ענייני לשאלות שנשאל. כך, למשל, נשאל הנתבע והשיב:
"ש. במהלך הדיון המקדמי שהיה בפני כב' הנשיאה דאז ובמסגרת כתב הגנה, נאמר שהתובעים משתכרים שכר יומי? זה נכון?
ת. מה שנאמר אז, לא דיברתי אז. לא זכור לי.
ש. מפנה אותך לפרוטוקול הדיון מיום 22/3/17, ע' 6 שורות 12, 13, "אכן השכר היה יומי...", כלומר השכר הוא יומי?
ת. על הדבר הזה לפני כמה דקות ענה לך מנהל החשבונות מר חדאד, אני איש עסקים, לא רואה חשבון.
ש. אתה קיבלת את שלושת התובעים לעבודה?
ת. כן.
ש. אתה זה שסיכמת איתם שכר?
ת. בהחלט.
ש. אתה קבעת איתם שהם מקבלים שכר פר יום עבודה?
ת. הסביר לך מנהל החשבונות מר חדאד שבתלוש כתוב משכורת חודשית ואחר כך אם הוא נעדר 5 ימים מתוך 25 יום שהוא אמור לעבוד אותם, אז הוא מקבל לפי 20 יום, הוא קרא לזה שכר חודשי, יומי, אני לא אמור לענות לך על זה. בסוף כן, בסוף זה יוצא תחשיב יומי, זה כסף.
לשאלות בית הדין:
ש. סיכמת עם התובעים שהם מקבלים שכר לפי חודש או לפי יום?
ת. הם מקבלים מה שסוכם לפי תלוש המשכורת."
199. בהמשך חקירתו הנגדית כאשר נשאל אודות הסכם העסקה שנחתם בין הצדדים חזר הנתבע וטען כי תנאי עבודת התובעים לא היו מעניינו: "...לא התעניינתי ולא חקרתי כי אני בעל עסקים...בחיים לא היו לי תביעות. אם אף אחד לא תבע אותי, למה שאתעניין? רואה החשבון לא אמר לי שצריך לעשות הסכם...יש דברים שאיש עסקים לא צריך להבין...". אולם, כאמור לעיל, אין די בכך כדי להרים את מסך ההתאגדות. התובעים, שהנטל מונח על שכמם, לא הוכיחו כי התנהלותו או מחדלו של הנתבע בכל הקשור לתשלום זכויות התובעים נעשתה או נועדה לפגוע בתובעים. אדישותו של הנתבע לחובותיו כמעסיק אינה מלמדת בהכרח כי הוא ביקש במתכוון להרע את תנאי עבודתם של התובעים או להימנע מתשלום מלוא זכויותיהם.
200. התובעים הפנו בסיכומיהם לשורת פסקי דין אשר לטענתם דנו בנסיבות הדומות למקרה דנן ואשר קבעו כי יש מקום להרמת מסך בין חברה לבין בעל מניות בה. אולם מעיון בפסקי הדין הללו, עולה כי הנסיבות שם היו שונות מהנסיבות בתיק זה:
א. ע"ב (ת"א) 7149/04 בסיה בע"מ נ' גדי בר, מיום 1.9.2008: באותו עניין דובר בחברה אשר חובותיה עלו על נכסיה, ואשר לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי נושיה. באותו עניין גם הוכח כי בעל המניות לא ניהל באופן תקין את החברה מבחינה חשבונאית (ולא רק בנוגע לאופן תשלום שכר העובדים).
ב. ע"ב (ת"א) 5786/04 עדי גבע נ' מוסקוביץ מקס, מיום 23.10.2008: באותו עניין דובר בעירוב בין נכסיו הפרטיים של בעל המניות לבין שני חברות שהיו בבעלותו, וכן בעירוב נכסים בין שתי החברות שהעסיקו את התובעים.
ג. ע"ב (ת"א) 9575/06 לב קוטליארסקי נ' טכנולוגיות דריכת בטון אחר בע"מ, מיום 21.7.2009: באותו עניין, בעל המניות ניהל את עסקי החברה באופן שהביאו להזדקק לקבלת הלוואה מהעובד, מבלי שנקט בצעדים כלשהם כדי להשיב לו את ההלוואה, עד אשר הפסיקה החברה את פעילותה בחוסר כל. החברה אף הפסיקה פעילותה לא לפני שבנו של בעל המניות הקים חברה נוספת העוסקת באותו תחום בו עסקה החברה המעסיקה ואשר בעל המניות מעורב אף הוא בפעילותה.
ד. תע"א (ת"א) 10284/08 שייביץ נ' דנמר, מיום 2.4.2013: באותו עניין דובר בבעל מניות אשר הקים שלוש חברות אשר עסקו באותו תחום, כאשר רישום בעלי המניות של החברות השונות (כגון רישום אמו של הנתבע כבעלת מניות) לא שיקפה את המציאות. עוד הסתבר באותו מקרה כי בעל המניות ניהל את פעילות אחת החברות באמצעות גורם חיצוני ותוך עירוב נכסים.
ה. תע"א (ת"א) 3064/09 מאירי נ' חברה ישראלית למובילים בע"מ, מיום 27.8.2013: בעל המניות ניהל שתי חברות תוך עירוב בין כספי החברות לבין עצמן ובין כספיו הפרטיים. העובד הועסק כאשר מצבן הכלכלי של החברות היה קשה ובסופו של יום העובד לא יכול היה לפרוע את זכויותיו מהחברה שהעסיקה אותו.
ו. תע"א (ת"א) 12216/09 יעל ג'רסי נ' אי.וי.סי סופט בע"מ, מיום 3.10.2013: באותו עניין דובר בחברה אשר חודשים ספורים לאחר הקמתה נקלעה לקשיים כלכליים מהותיים וקשיי תזרים, ולמרות הקשיים בהם נתקלה החברה, ועל אף שהיה חשש ממשי כי המשקיעים לא יזרימו כספים נוספים וכי החברה לא תוכל לעמוד במחויבויותיה – המשיך בעל המניות להעסיק את התובעת משך מספר לא מבוטל של חודשים עד תום פעילותה של החברה, תוך הלנה מתמשכת של שכרה.
ז. ד"מ (ת"א) 2795-01-16 Negouse נ' א.ב. טוקו בע"מ, מיום 20.7.2016: באותו עניין דובר בחברה אשר היתה מצויה בקשיים כלכליים, והעובד הועסק לעיתים מרבית שעות היממה מבלי לקבל את מלוא שכרו.
ח. סע"ש (ת"א) 43598-01-14 נטליה רודניאנסקי נ' אלקטרז שמירה ואבטחה בע"מ, מיום 17.8.2016: באותו עניין, החברה ניכתה משכר העובד לטובת הפרשות לפנסיה, כאשר בפועל לא פתחה עבורו קרן פנסיה ולא העבירה את התשלום לקרן.
סיכום
201. על יסוד כל האמור לעיל, תביעתם של התובעים מתקבלת בחלקה, ונתבעת 1 תשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:
א. תובע 1
פיצוי פיטורים 29,545 ₪
הודעה מוקדמת 5,029 ₪
גמול שעות נוספות 64,047 ₪
פדיון חופשה 12,272 ₪
דמי הבראה 4,809 ₪
דמי חגים 3,450 ₪
פנסיה 21,273 ₪
קרן השתלמות 8,864 ₪
שכר חודש 7-8/2016 7,488 ₪
פיצוי בגין תלושים 8,000 ₪
ב. תובע 2
פיצוי פיטורים 65,005 ₪
הודעה מוקדמת 5,436 ₪
גמול שעות נוספות 62,945 ₪
פדיון חופשה 26,680 ₪
דמי הבראה 6,084 ₪
דמי חגים 8,121 ₪
פנסיה 27,397 ₪
קרן השתלמות 11,416 ₪
שכר חודש 6-8/2016 13,420 ₪
פיצוי בגין תלושים 8,000 ₪
ג. תובע 3
פיצוי פיטורים 110,020 ₪
הודעה מוקדמת 5,703 ₪
גמול שעות נוספות 167,381 ₪
פדיון חופשה 22,560 ₪
דמי הבראה 5,820 ₪
דמי חגים 8,120 ₪
פנסיה 28,743 ₪
קרן השתלמות 11,976 ₪
שכר חודש 7-8/2016 8,400 ₪
פיצוי בגין תלושים 10,000 ₪
202. מהסכומים המפורטים לעיל, וביחס לכל אחד מהתובעים בנפרד, יש לנכות את הכספים שהצטברו בקופות לפיצויים ולתגמולים (חלק הנתבעת).
203. כמו כן, לסכומים המפורטים בסעיף 201 לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2016 ועד למועד התשלום בפועל.
204. התביעות כנגד נתבע 2 נדחות.
205. באשר להוצאות, נוכח הסכומים שנפסקו לתובעים והעובדה כי מרבית רכיבי התביעה התקבלו, ומנגד התביעות כנגד הנתבע נדחו וכן נוכח הפער בין הסכומים שנפסקו לזכות התובעים לבין סכומי התביעה, תשלם הנתבעת לכל אחד מן התובעים הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
206. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ה חשון תש"פ (03 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר מחמוד ג'בארין
נציג ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת יעקב בר אל
נציג ציבור (מעסיקים)