168. כאמור לעיל, בהתאם להלכת ריעני, יש לפסוק עד 15 שעות נוספות לשבוע ועד 60 שעות נוספות לחודש. להבדיל מתובעים 1 ו-2 אשר טענו למתכונת שעות הפחותה מ-15 שעות נוספות בשבוע, המתכונת לה טוען תובע 3 חורגת ממכסת השעות אותה ניתן לפסוק, ולכן זכאותו של תובע 3 להפרשי שכר בגין רכיב זה מוגבלת ל-15 שעות נוספות בשבוע. מתוך מתכונת השעות לה טוען תובע 3, עולה כי מדובר ב-11 שעות נוספות בתעריף מלא (הכולל שכר בשיעור 100% ותוספת של 25% או 50%) ושש שעות בתעריף חלקי של השלמת התוספת בגין עבודה בשעות נוספות. בהעדר כל חישוב חלופי מטעם הנתבעים, מצאנו כי יש לבסס את חישוב השעות הנוספות באופן המטיב עם תובע 3, ולכן זכאותו לשכר שעות נוספות תיערך על יסוד 11 שעות נוספות בתעריף מלא, שעתיים בתעריף 25% ושעתיים בתעריף 50%.
169. בהתאם לכך, זכאי תובע 3 להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות כדלקמן:
בגין שבוע אחד, זכאי תובע 3 להפרשי שכר בסך 503 ₪ (שבע שעות * 31 ₪ * 125% + ארבע שעות * 31 ₪ * 150% + שעתיים * 31 ₪ * 25% + שעתיים * 31 ₪ * 50%). על כן, לחודש זכאי הוא לסך של 2,012 ₪ (503 ₪ * 4), ולכל התקופה 169,008 ₪ (2,012 ₪ * 84 חודשים).
170. בסיכומיו, מציין תובע 3 כי יש להפחית מהחישובים שכר שעות נוספות בגין 35 ימי שישי, כלומר סך של 1,627 ₪ (35 ימים * (שעתיים * 31 ₪ * 25% + שעתיים * 31 ₪ * 50%). על כן, זכאי תובע 3 להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 167,381 ₪.
תובע 3 - פדיון חופשה
171. כאמור, רישום החופש בתלושי השכר אינו משקף ניצול ימי חופשה או תשלום אותנטי עבור ימי חופשה תובע 3 במהלך תקופת עבודתו. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבניין, זכאי עובד המועסק במתכונת של 6 ימים בשבוע, החל מהשנה התשיעית ואילך, ל- 26 ימי חופשה בשנה. נוכח הוותק של תובע 3, ובגין שלוש שנות העבודה האחרונות וכן השנה השוטפת, זכאי הוא לפדיון חופשה עבור 94 ימים. בהתאם לתעריף יומי אחרון בסך 240 ₪ ליום, זכאי תובע 3 לסך של 22,560 ₪ בגין פדיון חופשה.
תובע 3 - דמי הבראה
172. איננו מקבלים את טענות תובע 3 כי תשלום הבראה בתלושים היה פיקטיבי. בתלושי השכר לשנתיים האחרונות לעבודתו, שולמו לתובע 3 דמי הבראה בסך 2,496 ₪ בלבד. בהתאם לצו הרחבה בענף הבניין, זכאי תובע 3 ל-22 ימי הבראה בגין השניים האחרונות, לפי תעריף יומי בסך של 378 ₪, סך הכל 8,316 ₪. בניכוי דמי ההבראה ששולמו, זכאי תובע 3 לסך של 5,820 ₪.
תובע 3 - דמי חגים
173. תובע 3 עותר לתשלום בגין מלוא ימי החגים בתקופה בה עבד בטענה כי הנרשם בתלושים הינו פיקטיבי. כאמור לעיל, טענה זו לא התקבלה.
174. הנתבעים לא ערכו רישום של ימי החגים בהם שהה תובע 3 בחופשה שלטענתם שולמה לו ומסתפקים בהפניה לתלושי השכר מהם עולה לטענתם כי שולמו דמי חגים כדין. מנגד, הציג תובע 3 בסיכומיו רשימה של ימי החגים שחלו במהלך תקופת עבודתו וכטענה חלופית מביא בחישובו את ניכוי דמי החגים הרשומים על גבי תלושי השכר. הנתבעים לא סתרו את רשימת החגים שהוצגה על ידי התובעים. ברשימתו של תובע 3 הוסרו ימי החג שצוינו ברשימת תובע 1 ואשר נפלו על ימי המנוחה השבועית.
175. על כן, אנו מקבלים את טענתו החלופית של תובע 3 לעניין מכסת החגים העומדת לזכותו בהתאם לפירוט ימי החגים שחלו במהלך תקופת עבודתו - ובניכוי דמי החגים ששולמו וכפי שמשתקף מתלושי השכר. מכאן, אנו מאמצים את חישובו החלופי של תובע 3 וקובעים כי הוא זכאי ליתרת דמי חגים בסך של 8,120 ₪.
תובע 3 - פנסיה
176. בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין, חובת ההפרשה לפנסיה המוטלת על הנתבעת היא בשיעור 6% משכרו של העובד החל מהחודש הראשון לעבודתו. בגין 84 חודשי עבודה (7 שנים) ובהתחשב בשכר הקובע בסך 5,703 ₪, זכאי תובע 3 להפרשות בסך של 28,743 ₪, בניכוי כל סכום שהופקד בקופה על ידי הנתבעת לתגמולים.
תובע 3 -פיצוי בגין הפסד זכויות פנסיה
177. תובע 3 טען כי הוא זכאי לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין נזק בלתי הפיך שנגרם לו בשל התנהלות הנתבעת שלא החלה להפריש בגינו לפנסיה במועד על פי דין. לגופו של עניין, לא הונחה לפנינו תשתית ראייתית לפיה ניתן ללמוד על אותו נזק בלתי הפיך שנטען, ותובע 3 גם לא ציין מהו המקור הנורמטיבי לסעד לו הוא עותר במישור זה. תובע 3 גם לא הציג חוות דעת אקטוארית המבססת את טענתו לגבי הפסד זכויות פנסיוניות. לכן, תביעתו לפיצוי בגין הפסד זכויות פנסיה נדחית.
תובע 3- קרן השתלמות
178. על יסוד צו ההרחבה בענף הבניין, טען תובע 3 בכתב התביעה כי בהתאם לוותקו במקצוע של מעל 3 שנים, היה על הנתבעת להפריש לקרן השתלמות בשיעור של 2.5% משכרו. לכן, על יסוד השכר היומי הנטען על ידו, טוען תובע 3 בכתב התביעה להפרשות בסך 22,968 ₪. בדומה לתובע 2, לראשונה בסיכומים טוען תובע 3 כי בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין משנת 2015 ובהינתן העובדה שבשנת 2015 ותקו המקצועי היה מעל 6 שנים, זכאי הוא לתקופה שהחל מחודש אוקטובר 2015 לפיצוי בגין הפרשה בשיעור של 5% משכרו ולא 2.5%, ולכן הסכום הנדרש בסיכומים הינו גבוה יותר.
179. טענתו החדשה של תובע 3 בסיכומים מהווה הרחבת חזית, ואין הוא זכאי לטעון לסעדים גבוהים יותר שלא נתבעו על ידו בכתב התביעה. לכן, על בסיס שכר חודשי בסך 5,703 ₪ ועבור 84 חודשים, והפרשות בשיעור של 2.5%, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,976 ₪ בגין רכיב זה.
תובע 3- שכר עבודה לחודשים יולי-אוגוסט 2016
180. הנתבעים הפסיקו את עבודת תובע 3 ביום 13.7.2016. לטענת תובע 3, לא קיבל את השכר בגין הימים אותם עבד בפועל בחודש יולי 2016, וכן הוא זכאי לטענתו לשכר בגין 32 ימי עבודה שהחלו מיום 13.7.2016 – מועד בו עבודתו הופסקה בפועל ועד לפיטוריו ביום 15.8.2016.
181. הנתבעים אינם מכחישים את ימי העבודה שביצע תובע 3 עד למועד בו הופסקה עבודתו, או כי נאמר לתובע 3 לשבת בביתו עד לתום בירור החשדות נגדו, אלא טוענים כי בשל החשדות למעילות וגניבות, ואי החזרת כלי העבודה שהיו בחזקתו, הנתבעת אינה חבה בתשלום השכר.
182. באשר לטענת התובע 3 לתשלום בגין תשעה ימי עבודה בחודש יולי עובר להפסקת עבודתו – דין טענתו להתקבל. הנתבעת אומנם הנפיקה תלוש שכר בגין חודש זה, אך לא הוצגה אסמכתא כי השכר שולם בפועל ומטענות הנתבעים עולה כי לגישתם אין הם מחויבים בתשלום שכר זה.
183. באשר לטענה לשכר עבודה בגין הימים בהם הופסקה עבודתו, דינה להתקבל - ונפנה לדין החל עליו עמדנו ביחס לתובע 1, אשר רלוונטי גם לעניינו של תובע 3. לאורה של ההלכה הפסוקה והראיות כפי שהונחו לפנינו, אנו קובעים כי התובע 3 זכאי לשכר עבודה בגין תשעה ימי עבודה בחודש יולי 2016, ובתקופה בה הופסקה עבודתו - למשך 26 ימים. מכאן, אנו קובעים כי התובע 3 זכאי לשכר עבודה בסך של 8,400 ₪.
תובע 3 - פיצויי הלנת שכר ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים
184. לתובע 3 לא שולמו פיצויי פיטורים ולא שוחררו הפיצויים הצבורים בקרן הפנסיה כאשר מאז פיטוריו ועד כה חלפו כשלוש שנים. כמו כן, לא שולם לו שכר בגין ימי עבודתו בחודש יולי 2016.
185. קבענו כי תובע 3 פוטר וכן קבענו כי היה זכאי לשכר בעד התקופה בה עבודתו הופסקה. גם לעניינו של התובע 3 שוכנעו כי ברקע לפיטוריו אשר גררו הפסקת עבודה חלו נסיבות המצדיקות שלא לחייב את הנתבעת בפיצויי ההלנה. הנתבעים חששו לגבי מעורבותם של התובעים בפרשת המעילה, ואף אם אין בחששות אלו כדי להצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים, הרי שנוצרה מחלוקת כנה לגבי זכאות התובעים לתשלום הפיצויים והשכר בתקופת ההשעיה. התרשמנו כי הנתבע אכן סבר בכל ליבו כי התובעים פגעו בעסקו, במכוון, ולכן לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה.
תובע 3 -פיצוי בגין תלושי שכר פיקטיביים
186. לטענת תובע 3, במהלך תקופת עבודתו נמסרו לידיו 27 תלושים בלבד. עוד טוען תובע 3 כי תלושי השכר שנמסרו לידיו וכן התלושים שהועברו במסגרת הליכים אלו, הינם כאמור פיקטיביים שכן אינם כוללים את תנאי השכר ותנאי העבודה הנכונים. בגין כך, דורש תובע 3 פיצוי בסך 20,000 ₪.
187. תובע 3 בחקירתו הנגדית מסר את הדברים הבאים:
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 67 לתצהירך, ביקשת פיצוי לדוגמא, הנתבעת מסרה לך רק 27 תלושים במהלך כל תביעת עבודתך?
ת. בהחלט, כי לא ביקשתי.
ש. מסרה לך יותר מ-27 חודשים?
ת. מסרה לי פחות. פחות מ-30.
ש. בכל תקופת עבודתך?
ת. כן.
ש. מלבד התלושים שצירפת לתביעתך, מעולם לא קיבלת תלושים?
ת. לא."
188. הדיון בפגמים שנפלו בעריכת התלושים וכן בהתייחסות הנתבע בעדותו לחובתה של הנתבעת למלא אחר דרישות החוק, הובאו לעיל ביחס לתובע 1, והוא תקף גם בעניינו של תובע 3. על כן, בהתחשב בתקופת עבודתו של תובע 3 והתמשכות הפרת חובת הנתבעת ביחס לתלושי השכר, יש להעמיד את הפיצוי לתובע 3 על סך של 10,000 ₪.
הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים
189. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובמכלול חומר הראיות, באנו לידי מסקנה כי דין טענת התובעים להרמת מסך בין הנתבעת לנתבע, להידחות.
190. התובעים טוענים כי הנתבע עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. לטענתם, הפגיעה הממושכת בתנאי העסקתם של התובעים ובכלל זה, עריכת תלושי שכר פיקטיביים, איחור מתמשך בתשלום שכר ושלילת זכויות סוציאליות מצדיקים הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבע כבעל מניות בה.
מנגד, טוענים הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו את העילות להרמת מסך. לטענתם, על אף שמדובר בחברה משפחתית קטנה, התובעים לא הוכיחו עירוב נכסים בין הנתבעת לנתבע ואין כל פסול בהתאם לדין כי בעל מניות יזרים כספים לחברה. כמו כן, לא הוכח כי נעשה שימוש באישיות המשפטית של הנתבעת במטרה להונות את נושיה.
191. סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע את הכלל הבסיסי בדיני החברות לפיו לחברה אישיות משפטית נפרדת מבעליה. עם זאת, בסעיף 6 לחוק נקבע כי במקרים חריגים רשאית הערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההתאגדות:
"6(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה."
192. הכללים להרמת מסך ההתאגדות הותאמו בבתי הדין לעבודה למאפיינים המיוחדים של יחסי העבודה, הנובעים מחוסר האיזון הבסיסי החל במקרים רבים בין העובדים לבין המעסיק וממעמדם המיוחד של העובדים כנושים נוכח העובדה לפיה "העובד אינו 'נושה וולונטרי' אלא נושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת". כפועל יוצא מההכרה במעמדם המיוחד של יחסי עובד ומעסיק וחובות האמון המיוחדות הנגזרות מהם, הורחבו הנסיבות בהן הורם המסך מעל פעילות החברה בתביעות של עובדים למימוש זכויותיהם. כך, בין היתר נפסק כי הפסקת פעילותה של חברה בלא שהובטחו זכויותיהם של העובדים "בנסיבות בהן בעלי השליטה בחברה פועלים תוך התעלמות מזכויות העובדים, הם פועלים בחוסר תום לב..." מהווה עילה להרמת מסך. זאת ועוד, מן הראוי לשים לב כי על פי ההלכה, אין צורך בהצטברות כל העילות והנסיבות שנזכרו לעיל, על מנת שבית הדין לעבודה ירים את מסך ההתאגדות, די בחלק מהן, ואף בהתקיימותה של אחת מהן כך גם אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמן, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי.
193. עיון בפסיקת בתי הדין מלמד כי העובדה שהייתה פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של העובד, היא לבדה אינה מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות ובמרביתם המכרעת של המקרים בהם נקבע כי יורם מסך ההתאגדות מדובר היה בשילוב של פגיעה בזכויות מכוח משפט העבודה המגן לצד עירוב נכסים או ריקון החברה מתוכן והברחת נכסיה, או פעילות במרמה ובחוסר תום לב. כך למשל נקבע: "לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק הגענו למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי לתמוך בנימוק לענין העדר אבחנה בישויות המשפטיות – המערערות 1 ו- 2 והמערער 4. לעניין זה, העילות להרמת המסך מפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, כפי שתוקן בתיקון מס' 3 לחוק. במקרה שלפנינו לא הובאו ראיות לכך שהמערערות נועדו או שימשו להונאת או לקיפוח המשיב או כי המערערות נוהלו תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתן לפרוע את חובותיהן. יצוין כי העובדה שהמערערות פעלו במסגרת של אשכול חברות, שהן בבעלות ובניהול המערער 4, ומשרדיהן מצויים באותו מען – איננה מהווה תשתית ראייתית מספקת לצורך הרמת מסך ההתאגדות. אף לא מצאנו כי די בעובדת אי תשלומן של זכויותיו הסוציאליות של המשיב, כשלעצמה, כדי להצדיק הרמת מסך בנסיבות העניין".