תובע 2- דמי חגים
141. תובע 2 עותר לתשלום בגין מלוא ימי החגים בתקופה בה עבד בטענה כי הנרשם בתלושים הינו פיקטיבי. לא שוכנענו מנימוקי התובע 2 בעניין זה, וזאת מהטעמים שפירטנו בתביעתו של תובע 1. תובע 2 טוען כי הוא זכאי ל-63 ימי חג בכל תקופת עבודתו, אשר תאריכיהם מפורטים בתצהירו. ברשימתו של תובע 2 הוסרו ימי החג שצוינו ברשימת תובע 1 ואשר נפלו על ימי המנוחה השבועית. הנתבעים לא סתרו את המועדים הנטענים על ידי תובע 2.
142. בהינתן האמור, תובע 2 היה זכאי בגין תקופת עבודתו לדמי חגים בסך 13,671 ₪ (217 ₪ ליום * 63 ימים), ובניכוי ימי החג הנקובים בתלושים בסך 5,550 ₪, זכאי תובע 2 להפרש בסך 8,121 ₪.
תובע 2 - פנסיה
143. בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין חובת ההפרשה לפנסיה המוטלת על הנתבעת היא בשיעור 6% משכרו של העובד והחל מהחודש הראשון לעבודתו. בהתחשב בתקופת ההתיישנות ובשכרו הקובע, זכאי תובע 2 להפרשות לפנסיה בגין 84 חודשים בסך 27,397 ₪ (5,436 ₪ * 6% * 84 חודשים) בניכוי כל סכום שהצטבר לזכותו לתגמולים (חלק הנתבעת) בקופה.
תובע 2 - פיצוי בגין הפסד זכויות פנסיה
144. בכתב תביעתו עותר תובע 2 לסך של 60,000 ₪ בגין נזק בלתי הפיך שנגרם לו בשל התנהלות הנתבעת ששילמה זכויותיו בחסר. תובע 2 זנח טענה זו בסיכומיו, ולגופו של עניין, לא הונחה לפנינו תשתית ראייתית לפיה ניתן ללמוד על אותו נזק שנטען. לכן, דין תביעתו לפיצוי בגין הפסד זכויות פנסיה להידחות.
תובע 2 - קרן השתלמות
145. על יסוד צו ההרחבה בענף הבניין, טען תובע 2 בכתב התביעה כי בהתאם לוותקו במקצוע של מעל 3 שנים, היה על הנתבעת להפריש לקרן השתלמות בשיעור של 2.5% משכרו. לראשונה בסיכומים טוען תובע 2 כי בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין משנת 2015 ובהינתן העובדה שבשנת 2015 ותקו המקצועי היה מעל 6 שנים זכאי לתקופה שהחל מחודש אוקטובר 2015 לפיצוי בגין הפרשה בשיעור של 5% משכרו ולא 2.5%, ולכן הסכום הנדרש בסיכומים הינו גבוה יותר.
146. טענתו החדשה של תובע 2 בסיכומים מהווה הרחבת חזית, ואין הוא זכאי לטעון לסעדים גבוהים יותר שלא נתבעו על ידו בכתב התביעה. לכן, על בסיס שכר חודשי בסך 5,436 ₪ ועבור 84 חודשים, והפרשות בשיעור של 2.5%, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,416 ₪ בגין רכיב זה.
תובע 2 - שכר עבודה לחודשים יוני עד אוגוסט 2016
147. הנתבעים הפסיקו את עבודת התובע 2 בחודש יוני 2016, לאחר שמונה ימי עבודה, ולאחר מכן ביקשו כאמור כי ימתין בביתו עד בירור החשדות נגדו. שוכנענו כי התובע 2 היה מוכן ומזומן לעבודה.
148. כפי שקבענו לעיל בנוגע לתובע 1, גם תובע 2 זכאי לשכרו בגין התקופה בה המתין למוצא פיה של הנתבעת. לטענת הנתבעים בסיכומיהם, כאשר הופסקה העבודה בקיבוץ מעברות, "לא עמדו אופציות בפני הנתבעת מלבד אופציה אחת והיא שג'יהאד יצא לחופשה ללא תשלום ולמצוא לעצמו עבודה זמנית אצל מעסיק אחר עד אשר יחזור בו קיבוץ מעברות מהחלטות להרחיק את ג'יהאד ממתחם הקיבוץ". אין לקבל טענה זו. מעסיק אשר מודיע לעובדו כי עליו להמתין בבית, במקום לספק לו עבודה, עד אשר 'יירגעו הרוחות' או יתבררו החשדות כנגדו, מחויב בתשלום השכר.
149. תובע 2 עותר לתשלום שכר עבודה בגין 8 ימי עבודה בחודש יוני 2016 ובגין 53 ימי עבודה שהחלו מיום 15.6.2016 ועד לפיטוריו ביום 15.8.2016. בתיק מצוי אומנם תלוש שכר לחודש יוני 2016, אך לא צורפה אסמכתא כי שכר זה שולם בפועל, ונוכח עמדת הנתבעים כי תובע 2 לא היה זכאי לשכר בגין ימים אלו בשל הנזקים שגרם להם, שוכנענו כי שכר זה לא שולם. באשר לטענת התובע 2 לשכר עבודה בגין הימים בהם הופסקה עבודתו, דינה להתקבל ונפנה לדין החל עליו עמדנו בתביעתו של התובע 1. לכן, זכאי תובע 2 לשכר בגין 61 ימים בסך 13,420 ₪.
תובע 2 - פיצויי הלנת שכר ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים
150. לתובע 2 לא שולמו פיצויי פיטורים ולא שוחררו לו הפיצויים הצבורים בקרן הפנסיה כאשר מאז פיטוריו ועד כה חלפו כשלוש שנים. כמו כן, לא שולם לו שכר בעד התקופה בה הופסקה עבודתו. עם זאת, ומהנימוקים שפורטו לעיל בנוגע לתובע 1, מצאנו כי היתה קיימת מחלוקת כנה בנוגע לזכאותו של תובע 2 לפיצויי פיטורים ולשכר האחרון, ולכן אין מקום לפסוק פיצוי הלנת שכר או פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.
תובע 2 - אי מסירת תלושי שכר
151. תובע 2 טוען כי תלושי השכר לא נמסרו לו, למעטן תלושי השכר לחודשים ינואר עד מאי 2010. עוד טוען תובע 2 כי תלושי השכר שנמסרו לידיו וכן התלושים שהועברו במסגרת הליכים אלו, הינם כאמור פיקטיביים שכן אינם כוללים את תנאי השכר ותנאי העבודה הנכונים. בגין כך, דורש תובע 2 פיצוי בסך 20,000 ₪.
152. הדיון בפגמים שנפלו בעריכת התלושים וכן בהתייחסות הנתבע בעדותו לחובתה של הנתבעת למלא אחר דרישות החוק, הובאו לעיל ביחס לתובע 2, והוא תקף גם בעניינו של תובע 2. על כן, בהתחשב בתקופת עבודתו של תובע 2 והתמשכות הפרת חובת הנתבעת ביחס לתלושי השכר, יש להעמיד את הפיצוי לתובע 2 על סך של 8,000 ₪.
תובע 2 - טענת קיזוז
153. בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי תובע 2 חב להם כספים בגין דמי שכירות ששילמה הנתבעת עבורו, וכי יש לקזז חוב זה מכל סכום שיגיע לתובע 2. בכתב ההגנה, לא פירטו הנתבעים את גובה החוב. לתצהיר הנתבע, צורפו העתקים של 12 המחאות על סך 2,700 ₪ כל אחת, שקיבל תובע 2 לטענתם במהלך שנת 2015, כאשר על גבי ההמחאות נרשם "עזרה שכר דירה". תובע 2 נשאל במהלך חקירתו הנגדית אודות ההמחאות והשיב כי אכן מדובר בהמחאות שנמסרו לו ופירעונן היה רק עד ההמחאה השישית: " הוא נתן לי 12 צ'קים עד חודש שישי הוא עצר את הצ'קים בזמן שהייתה הפרשה".
154. הואיל ומדובר בטענת קיזוז, הרי שנטל ההוכחה לגביה מוטל על הנתבעים. אולם, לא הובאה בפנינו ראיה המלמדת אילו מבין ההמחאות אכן נפרעה על ידי תובע 2. זאת ועוד, תובע 2 טען בעדותו כי המחאות אלו היוו למעשה מקדמה על חשבון המשכורות: "חודשיים וחצי אחורה רביעי וחמישי וחצי שישי לא קיבלתי משכורת, בתנאי שיעביר לי את כל הסכום הזה... זה היה על חשבון מקדמה, אני עובד, מוריד מהמשכורת. עזה על חשבון משכורת... ". הנתבעים כאמור לא הציגו כל אסמכתא על תשלום המשכורת בפועל באותם חודשים שבהם לטענתם מסרו לתובע 2 את ההמחאות האמורות, כך שלא ניתן לדעת האם המחאות אלו קוזזו משכרו של תובע 2. הואיל וגם לגישתם של הנתבעים, שכרו של תובע 2 שולם לעיתים במזומן, הרי שלא נסתרה טענתו של תובע 2 כי דמי השכירות קוזזו משכרו הרגיל. נוכח דברים אלו, ומאחר והנתבעים לא הניחו הנתבעים תחשיב מסודר לפיו ניתן ללמוד על סכום ההמחאות שאכן נפרעו ולא קוזזו משכרו של תובע 2, טענת הקיזוז דינה להידחות.
תביעתו של תובע 3
155. על יסוד המתווה המתואר בסעיף 96 לעיל, שכרו הקובע של תובע 3 הינו בסך 5,703 ₪ (1,887 ימי עבודה וחג : 82 חודשי עבודה * 240 ₪ ליום + 181 ₪ תשלום חופש חודשי ממוצע לכל התקופה). בטרם נעבור לדון בכל רכיבי התביעה, נציין כי בכתב התביעה נכלל רכיב שעניינו החזר ניכויים, בגין 30,000 ₪ שנוכו לטענת התובע משכרו ולא הועברו לקרן הפנסיה. תובע 3 זנח טענה זו בסיכומיו, וממילא גם לא הובאה אסמכתא התומכת בטענה זו, ולכן לא נדון בה.
156. לצורך חישוב זכויותיו, נעמיד את שכרו היומי של תובע 3 על סך של 228 ₪ (5,703 ₪ : 25 ימים), ושכרו השעתי על סך של 31 ₪ (5,703 ₪ : 186 שעות).
תובע 3 - תשלום פיצויי פיטורים
157. תובע 3 החל כאמור את עבודתו בחברה הקודמת שבבעלות הנתבע ביום 1.1.1997. אין מחלוקת, כי תובע 3 עבר לעבוד עבור הנתבעת החל מיום 1.7.2002, כשלושה שבועות לאחר הקמתה. לטענת תובע 3, עבד ברצף בחברה הקודמת ובנתבעת, כאשר שתי החברות עוסקות באותו ענף וכאשר פעילות החברה הקודמת עברה אל הנתבעת, ולכן מדובר במצב של חילופי מעסיקים. עוד טוען תובע 3 כי לא שולמו לו פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בחברה הקודמת, ולכן יש לחשב את פיצויי הפיטורים כיום בגין שתי תקופות העבודה.
158. מנגד, טוענים הנתבעים כי תובע 3 קיבל פיצויי פיטורים בעת חילופי המעסיקים, וכראיה צורף ספח המחאה מחברת הביטוח כלל מיום 28.10.2002, על גביו נרשם כי לטובת תובע 3 נפדה "פיצויים הון" בסך 6,717 ₪, ונרשם בכתב יד: "מאשר שקיבלתי את השיק ואת יתרת הפיצויים קיבלתי במזומן ממר זבייק עדי", וכן נרשמה חתימה לכאורה של תובע 3. עוד טוענים הנתבעים כי תובע 3 קיבל את מלוא זכויותיו בגין תקופת עבודתו בחברה הקודמת. תובע 3 התכחש לחתימתו ולקבלת ההמחאה של חברת הביטוח.
159. במחלוקת זו מצאנו כי יש לקבל את טענתו של תובע 3. הנתבעים אינם מכחישים כי לא חלה הפסקה עבודה בין תקופת עבודתו של תובע 3 בחברה הקודמת לבין תקופת עבודתו בנתבעת. עדותו של תובע 3 בהקשר זה היתה עקבית ומשכנעת: "האתרים שהיו בס.ע. זה אותם אתרים שעברו לנתבעת מס' 1, וחלק מהפועלים גם עברו מהיום למחר. לא הייתה שום הפסקת עבודה, היינו בחמישה אתרים, בשווי של יותר משלוש מיליון." הנתבעים לא הציגו ראיות המלמדות אחרת. גם בהמשך עדותו, חזר תובע 3 על טענתו: "אנו סיכמנו שאחרי שסיימה ס.ע. עבודות חשמל את התקופה, ממשיכים בפרויקטים יום למחרת, זה היה ביום 30/6, היה יומן נמצא עם כל האתרים וכל הפועלים". לא נעלמה מעינינו העובדה כי תובע 3 בעדותו טען תחילה כי עבד ברצף אצל החברה הקודמת ולאחר מכן הודה כי היתה הפסקה ארעית של מספר חודשים, אולם אין בכך כדי לערער את עדותו ביחס לכך כי פעילות החברה הקודמת עברה בפועל לנתבעת.
160. בנוגע להמחאה של חברת כלל, נאמר בזהירות הנדרשת, כי החתימה המופיעה על גבי ההמחאה אינה זהה בהכרח לחתימתו של תובע 3 כפי שמופיעה על גבי תצהירו או מסמכים אחרים. בהקשר זה יצוין, כי ביום 3.1.2018 ניתן צו המופנה לחברת כלל והמורה לה למסור בין היתר אסמכתא על פירעון ההמחאה שניתנה בגין פדיון הפיצויים שהצטברו בקופה. בהמשך, הגישו הנתבעים ביום 14.3.2018 העתקי המחאות אשר נמסרו להם לטענתם על ידי סוכן הביטוח, כאשר המחאה אחת על סך 6,717 ₪ מיום 28.10.2002 אשר לטענתם לא נפרעה על ידי תובע 3 שכן הוחלפה בהמחאה אחרת מיום 11.11.2002 על אותו סכום. על כן, ההמחאה עליה רשם לכאורה תובע 3 כי קיבל את מלוא הפיצויים, כלל לא נפרעה, והנתבעים לא הציגו אסמכתא כי ההמחאה החלופית נמסרה או נפרעה בפועל.
161. בהקשר זה יצוין, כי מהשאלות שהופנו לתובע 3 בחקירה הנגדית, עולה כי לטענת הנתבעים תובע 3 פרע את ההמחאות של חברת הביטוח בנוכחות הנתבע וכן עובד אחר של הנתבעת, מר איברהים דלו, אולם הנתבעים בחרו שלא לזמן את מר דלו למתן עדות בעניין זה.
162. זאת ועוד, אף אם בחר תובע 3 לפדות את רכיב הפיצויים מקופת הפנסיה, הרי שלא הוצגה כל ראיה המלמדת כי נעשה לתובע 3 גמר חשבון במועד סיום עבודתו בחברה הקודמת ומהו סכום הפיצויים המלא ששולם לו. הנתבעים לא הציגו אסמכתא כלשהי לתשלום פיצויים, לא מכרטסת הנהלת חשבונות או מפירוט נתונים בחשבון בנק, ואף לא ידעו לומר מהו סכום הפיצויים ששולם לתובע 3 לטענתם במועד חילופי המעסיקים. אין ספק כי סכום הפיצויים שנפדה לכאורה מהקופה, בסך 6,717 ₪, אינו מהווה את מלוא תשלום פיצויי הפיטורים שהגיעו לתובע 3 בגין תקופת עבודה שמיום 1.1.1997 ועד ליום 30.6.2002.
163. על כן, בחישוב פיצויי הפיטורים יש לקחת בחשבון את תקופת העסקת תובע 3 בחברה הקודמת, כך שהתקופה הרלוונטית לחישוב הינה מיום 1.1.1997 ועד ליום 15.8.2016, בניכוי ארבעה חודשים בהם לא עבד (235.5 חודשים). לכן, זכאי תובע 3 לפיצויי פיטורים בסך 110,020 ₪ (235.5/12 * 5,703 ₪), בניכוי הסכום שהצטבר לזכותו לפיצויים בקופות בגין שתי תקופות העבודה.
תובע 3 - הודעה מקודמת
164. תובע 3 לא קיבל דמי הודעה מוקדמת, כאשר לטענת הנתבעים הוא אינו זכאי לכך נוכח מעורבותו בעבירות משמעת ועבירות פליליות, וכן מאחר ולא השיב לידי הנתבעת כלי עבודה בשווי 30,000 ₪.
165. כאמור לעיל, טענות הנתבעים בנוגע לשלילת פיצויים והודעה מוקדמת, נדחו. באשר לכלי העבודה, לא הובאו לפנינו ראיות בעניין, כגון אסמכתאות המלמדות איזה ציוד היה בידי תובע 3 השייך לנתבעת, ומה עלות הציוד. הנתבעים צירפו אמנם ריכוז חשבוניות משני ספקים, אך אין במסמך זה כדי ללמד על הציוד שהיה לכאורה בידי תובע 3, ומה עלותו.
166. על כן, זכאי תובע 3 להודעה מוקדמת בסך 5,703 ₪.
תובע 3 - גמול שעות נוספות
167. מתצהירו של תובע 3 ומסיכומיו עולה מתכונת של 17 שעות נוספות מדי שבוע:
שלושה ימים בשבוע עבד שעה נוספת אחת שלא שולמה בתעריף של 125%, יומיים עבד שעתיים נוספות שלא שולמו בתעריף 125% ושעתיים נוספות בתעריף 150%, ובכל יום שישי ביצע שש שעות נוספות אשר שולמו בתעריף רגיל, שעתיים בתעריף 25% ו- 4 שעות בתעריף 50%.
כלומר, לטענת תובע 3 הוא זכאי לשבע שעות נוספות בתעריף 125%, ארבע שעות נוספות בתעריף 150%, שעתיים בתעריף 25% וארבע שעות בתעריף 50%.