119. הנתבעים בכתב הגנתם מציינים כי בשל הנסיבות בהן הופסקה עבודתו, היינו פרשת המעילה, תובע 1 אינו זכאי לשכר עבודה. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית, שינה הנתבע את גרסתו וטען כי שכרו של תובע 1 שולם בתקופה בה עבודתו הופסקה. כך נשאל והשיב:
"ש. אני מפנה אותך לפרוטוקול הדיון מיום 22/3/17...ואני אומר לך ששכר עבודה עבור חודש 7/2016 ועבור אמצע 8/2016 לא שולם לגאד, אתה מסכים איתי?
ת. לא נכון
ש. תראה לי תלוש שכר?
ת. מאיפה אביא לך? הוא קיבל עד הגרוש האחרון שלו."
120. שוב אנו עדים לשינוי בקו הגנתם של הנתבעים כאשר ממילא גרסתו כאמור של הנתבע לא נתמכה בראיה אובייקטיבית כלשהי ולא ניתן לקבלה. בסיכומים, משנים הנתבעים פעם נוספת את טיעוניהם בקשר להעדר תשלום השכר עד למועד הפיטורים, כאשר לגרסתם כאשר קיבוץ מעברות הודיע כי לא יישלם לנתבעת את החשבונות השוטפים עד לבירור פרשת ההונאה, נותר הנתבע בחוסר אונים והודיע לתובע 1 ולתובע 3 ביום 10.7.2016 "לתת לו פרק זמן כדי לפתור את הבעיה, ביקש מהם לחפש עבודה זמנית אצל קבלנים אחרים לתקופה זמנית", וכי לאחר הסדרת ענייניה של הנתבעת, תיערך התחשבנות בין הצדדים. מטענה זו עולה כי הנתבעים ביקשו פרק זמן על מנת להיערך לגמר חשבון מול התובעים. מנגד, בהמשך הסיכומים, טוענים הנתבעים כי ביקשה מתובע 1 למצוא עבודה זמנית אצל מעסיק אחר עד אשר תצא הנתבעת מהמשבר הכלכלי ותמצא לו עבודה חלופית במקום אחר. כלומר, הנתבעים ציפו מתובע 1 להמתין בביתו, ולחפש תעסוקה זמנית, עד אשר ימשיך בעבודתו אצל הנתבעת. לאחר מכן, טוענים הנתבעים בסיכומים כי הנתבעת היתה זכאית לפרק זמן סביר כדי לברר מה חלקו של תובע 1 בפרשה לפני שתחליט האם למסור לו הודעה מוקדמת ומכתב פיטורים. במילים אחרות, יחסי העבודה בין הצדדים לא התנתקו, עד למועד הפיטורים, וזאת מבחירתה של הנתבעת להשעות את תובע 1 בשל החשדות, או בשל אי יכולתה הזמנית לספק לו עבודה. כך או כך, הלכה היא כי זכאותו של עובד המוכן ומזומן לביצוע עבודתו לקבל את שכר עבודתו. סוגיית הזכאות לשכר עבודה כאשר העובד מעמיד עצמו לרשות העבודה נדונה על ידי בית הדין הארצי אשר קבע: "שכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה והוא משתלם עת יחידת זמן היא הבסיס לתשלום - בעד הזמן שבו העובד עבד או העמיד עצמו לרשות העבודה... ". במקרה דנן, שוכנענו כי תובע 1 היה מוכן ומזומן לעבודה, ולא ניתן היה לצפות ממנו לחפש תעסוקה חלופית ללא כל הודעה מוקדמת.
121. אין לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם כי היה על תובע 1 להוכיח כי הנתבעת יכלה להעסיקו באתר אחר מלבד קיבוץ מעברות. כל עוד לא נותקו יחסי העבודה, אחראית הנתבעת לספק לתובע 1 עבודה וככל שהיא מבקשת ממנו להמתין עד לקבלת החלטה על ידה, עליה לשלם את שכרו בגין תקופה זו.
122. משכך, אנו קובעים כי תובע 1 זכאי לשכר עבודתו בתקופה בה עבודתו הופסקה. הנתבעים לא הציגו אסמכתא המלמדת כי השכר הנקוב בתלוש חודש יולי 2016 שולם לתובע 1, מה גם שלטענתם בכתב ההגנה הוא אינו זכאי לשכר זה. לכן, זכאי תובע 1 לשכר בגין ארבעה ימי עבודה שעבד בפועל בחודש יולי 2016 וכן לשכר בגין 32 ימים מהמועד בו הופסקה עבודתו ועד למועד פיטורים, סך הכל 36 ימים, בתעריף השכר היומי באותם חודשים של 208 ₪ ליום, ובסך הכל 7,488 ₪.
תובע 1 - פיצוי הלנת שכר ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים
123. לתובע 1 לא שולמו פיצויי פיטורים ולא שוחררו הפיצויים הצבורים בקרן הפנסיה כאשר מאז פיטוריו ועד כה חלפו כשלוש שנים. כמו כן, לא שולם לו כאמור שכר בעד התקופה בה הופסקה עבודתו.
124. נזכיר כי הפסיקה קבעה כי לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם, כאמור בסעיף 17 לחוק הגנת השכר. שוכנעו כי ברקע לפיטוריו של תובע 1 חלו נסיבות המצדיקות שלא לחייב בפיצויי ההלנה. בשקלול טענות הנתבעים באשר לחשש ממעורבותם של התובעים בפרשת המעילה יחד והטענות הנוספות שעלו ברקע לאותה הפרשה, התרשמנו כי אכן סברו הנתבעים שבנסיבות שנוצרו התובעים אינם זכאים לפיצויי פיטורים ולשכר בתקופה בה עבודתם הופסקה. לכן, מתקיימות בענייננו נסיבות בהן עלו מחלוקות ברורות וכנות לגבי זכאות לפיצויי פיטורים ושכר שלא שולם במועד. אנו סבורים כי במצב זה אין מקום לפסוק לזכות תובע 1 פיצוי הלנת שכר או פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.
תובע 1 - פיצוי בגין תלושים פיקטיביים ואי מסירת תלושי שכר
125. תובע 1 טוען כי הנתבעת לא מסרה לו תלושי שכר במהלך תקופת עבודתו, וכי תלושי השכר אינם משקפים את עבודתו בפועל ואינם כוללים את כל הנתונים הנדרשים על פי חוק. לטענת תובע 1, תלוש השכר הראשון שקיבל לאחר דרישות חוזרות ונשנות היה תלוש לחודש מאי 2016.
126. סעיף 24 (א)לחוק הגנת השכר קובע כי "מעסיק חייב לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד בכתב תלוש שכר". סעיף 24)ג) לחוק מוסיף וקובע כי "הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובד ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע" כאשר היום הקובע הינו:"היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה". סעיף 26א לחוק מוסיף וקובע את הפיצוי שניתן לפסוק כאשר מעסיק אינו מוסר תלושי שכר או מוסר תלושי שכר אשר אינם כוללים את כל פרטי השכר הנדרשים.
127. בענייננו, תלושי השכר שצורפו על ידי התובעים הודפסו ביום 30.3.2017 וביום 29.3.2017. מר חדאד מסר בחקירתו הנגדית כי העביר מדי חודש לנתבע בדוא"ל את תלושי השכר, אם כי עדותו זו לא נתמכה בראיה כלשהי, וכמו כן לא הונחה לפנינו ראיה המלמדת על כך שלתובע 1 נמסרו תלושי השכר מדי חודש בחודשו.
128. זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר עולה כי נפלו בהם פגמים. כאמור לעיל, תלושי השכר ברובם אינם מציינים צבירה של ימי חופשה ומחלה. כמות ימי העבודה הרשומה בתלושים אינה תואמת בהכרח את ימי העבודה ביומני העבודה, ורישום תעריף יום ותעריף שעה אינו מתיישב עם שאר נתוני השכר. כך למשל, בתלוש לחודש אוקטובר 2010, נרשם כי תובע 1 עבד 25 ימים, 186 שעות, תעריף יום נרשם כ- 160 ₪ אבל גם נרשם תעריף יום 7.38 ₪ ותעריף שעה 0.86 ₪. גם הנתון בדבר שווי שימוש ברכב אינו מתיישב עם ההיגיון. לטענת מר חדאד, שווי זה נרשם בהתאם לימים בהם הרכב עמד לרשות התובעים. אולם, בתלושים בהם נרשמו 25 ימי עבודה, נרשם שווי שימוש ברכב בסך 1,500 ₪ ואילו כאשר נרשמו 20 ימי עבודה, שווי השימוע ברכב עלה ל- 2,000 ₪. ברוב התלושים חסר גם הנתון בדבר כמות שעות העבודה. מעבר לכך, אין התאמה בתלושים בין שכר היסוד לבין השכר שעל בסיסו הופרש חלקה של הנתבעת לקופת הפנסיה. זאת ועוד, בתלושים מסוימים נרשם תעריף יום בשורת ריכוז הנתונים אשר שונה מתעריף יום העבודה שנלקח בחשבון לצורך תשלום דמי חגים ודמי חופשה.
129. הנתבע נשאל בחקירתו לגבי אופן עריכת התלושים ולגבי הנתונים המצוינים בהם, ומתשובותיו עלה בבירור חוסר התעניינות בתלושים:
"ש. אתה לא האיש הנכון להפנות אליו שאלות ביחס לתלושי השכר לפני מנהל החשבונות מר חדאד?
ת. התלושים מולך, זה מה שיש, תבין מה שאתה רוצה מהתלושים האלה, אין לי עוד מה להוסיף בעניין התלושים.
ש. מפנה אותך לתלוש שכר 8/2014, כמה ימי עבודה עבד גאד?
ת. לא יכול לענות לך. לא מוסמך לענות.
ש. אני מבקש ממך לעיין בשנית בתלוש, תגיד לי מה רשום במשבצת שמדברת על ימי עבודה בחודש זה?
ת. היה לך פה רואה חשבון, הוא יכל לענות לך, אני לא מוסמך לענות על תלושי שכר.
ש. אני מפנה לתלוש 8/2014 יש משבצת של ימי עבודה.
ת. הסביר לך מר חדאד שהנתון הזה הוא נתון שלא משנה בגוף התלוש, אתה יכול לרשום שם 400. הסביר לך רואה חשבון איך תוכנת משכורות עובדת.
...
ש. אתה בתור איש עסקים שלוקח פרויקטים של כך וכך כספים, לא יכול להסביר לנו תלוש שכר של עובד ומה יש בו, מה היומית, כיצד אתה מצפה מעובד פשוט שיוצא לשטח, לקרוא תלוש שכר, כאשר אתה לא מסוגל?
ת. לא מעניין אותי. יש לי רואה חשבון שהוא בדק והוא ערך והוא הבין, והוא מבין בזה ובא וישב פה שעתיים והסביר לך הכל. אני לא אמור להיות רואה חשבון...
....
ש. האם יש לך הסבר לכך שבתלושי השכר של ג'יהאד לא רואים פירוט או רישום בחשבון החופשה?
ת. מה שאתה רואה בתלושים זה מה שיש בתלושים.
ש. ביחס לעמאד הייתה תקופה ארוכה שלא נערך רישום חופשה?
ת. מה שיש בתלושים."
130. עדותו של הנתבע בהקשר זה היתה מתחמקת ולא מהימנה. זאת ועוד, מעדותו של מר חדאד, רואה החשבון של הנתבעת, עולה כי גם לדעתו תלושי השכר היו שגויים בתקופה שקדמה למועד בו החל לעבוד עם הנתבעת, וכן עלה מעדותו כי שורת ריכוז נתוני השכר היתה שגויה בחודשים רבים.
131. הרישום השגוי בתלושי השכר לא נבע מחילוקי דעות וגם לא היה זניח, אלא נבע מחוסר תשומת לב וחוסר אכפתיות מצד הנתבעים, אשר נתנו ליבם רק לשכר המשולם בפועל ולא לשאר הזכויות הסוציאליות ולחובותיה של הנתבעת ביחס לעריכת התלושים ומסירתם במועד. על השיקולים שצריכים להנחות את בית הדין בבואו לשקול פסיקת פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, ובפרט גובה הפיצוי, עמד בית הדין הארצי תוך שקבע כי לצד מהות ההפרה יש לשקול את חומרת ההפרה, משכה, תום לבם של הצדדים, וכמובן את התכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק. נוכח כך, בהתחשב במטרת החוק ובתקופת עבודתו של תובע 1, יש להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על 8,000 ₪.
תביעתו של התובע 2
132. על יסוד המתווה המתואר בסעיף 96 לעיל, שכרו הקובע של תובע 2 הינו 5,436 ₪ (1,467 ימי עבודה וחג : 61 חודשי עבודה * 220 ₪ ליום + 145 ₪ תשלום חופש חודשי ממוצע לכל התקופה). בחישוב השכר הממוצע לא נלקחו בחשבון החודשים בהם עבד תובע 2 חלקית בשל הפסקת עבודתו על ידי הנתבעת. עוד נציין כי לא נלקחו בחשבון החודשים לגביהם לא הוצגו תלושים, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי תובע 2 עבד ברצף בתקופה הנטענת על ידו. לכן, חישוב הממוצע נערך בהתאם למספר התלושים שצורפו לתיק.
133. לצורך חישוב זכויותיו, נעמיד את שכרו היומי הממוצע של תובע 1 על סך של 217 ₪ (5,436 ₪ : 25 ימים), ושכרו השעתי על סך של 29 ₪ (5,436 ₪ : 186 שעות).
תובע 2 - פיצויי פיטורים
134. תובע 2 עבד במשך 143.5 חודשים (11 שנים ו-11 וחצי חודשים) (לרבות התקופה בו עבודתו הופסקה). ועל כן זכאי לסך של 65,005 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בניכוי כל סכום שהצטבר לזכותו בקופות על חשבון פיצויים.
תובע 2- הודעה מקודמת
135. תובע 2 לא קיבל דמי הודעה מוקדמת ועל כן, זכאי לסך של 5,436 ₪ בגין הודעה מוקדמת.
תובע 2 - גמול שעות נוספות
136. בדומה לתובע 1, גם גרסתו של תובע 2 בנוגע לשבוע עבודתו מעלה כי עבד פחות מ- 15 שעות נוספות בשבוע: לטענתו, עבד בימי שישי שעתיים נוספות בגינן הוא זכאי לתוספת בשיעור 25% וכן שעתיים וחצי נוספות בגינן הוא זכאי לתוספת בשיעור 50%, ובנוסף אחת לשבוע עבד עד שעות הערב ולכן הוא זכאי לשעתיים בשיעור 125% ושעתיים בשיעור 150%. במילים אחרות, תובע 2 עבד לגרסתו 9.5 שעות נוספות בשבוע. על בסיס הנימוקים שהוצגו בעניינו של תובע 1, אין לפסוק לתובע 2 מעבר למסגרת השעות לה הוא טוען.
137. לכן, זכאי תובע 2 להפרשי שכר בהתאם למפורט להלן:
בגין שבוע אחד, זכאי תובע להפרשי שכר בסך 203 ₪ (שעתיים * 29 ₪ * 125% + שעתיים * 29 ₪ * 150% + שעתיים * 29 ₪ * 25% + 2.5 שעות * 29 ₪ * 50%). על כן, לחודש זכאי הוא לסך של 812 ₪ (203 ₪ * 4), ולכל התקופה 68,208 ₪ (796 ₪ * 84 חודשים).
138. בסיכומיו, מציין תובע 2 כי יש להפחית מהחישובים שכר שעות נוספות בגין 121 ימי שישי, כלומר סך של 5,263 ₪ (121 ימים * (שעתיים * 29 ₪ * 25% + 2.5 שעות * 29 ₪ * 50%). על כן, זכאי תובע 2 להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 62,945 ₪.
תובע 2- פדיון חופשה
139. כאמור, רישום החופש בתלושי השכר אינו משקף ניצול ימי חופשה או תשלום אותנטי עבור ימי חופשה תובע 2 במהלך תקופת עבודתו. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבניין, זכאי עובד המועסק במתכונת של 6 ימים בשבוע, החל מהשנה התשיעית ואילך, ל- 26 ימי חופשה בשנה. נוכח הוותק של תובע 2, בגין שלוש שנות העבודה האחרונות וכן השנה השוטפת, ובהעדר כל חישוב חלופי מטעם הנתבעים, זכאי תובע 2 לפדיון חופשה עבור 94 ימים. כאמור בחוק חופשה שנתית ובהתאם לתעריף יומי אחרון בסך 220 ₪, זכאי תובע 2 לסך של 20,680 ₪ בגין פדיון חופשה.
תובע 2- דמי הבראה
140. איננו מקבלים את טענות תובע 2 כי רכיב ההבראה בתלושים היה פיקטיבי, וזאת מהטעמים שפירטנו לעיל. מעיון בתלושי השכר לשנתיים האחרונות לעבודתו של התובע 2 מצאנו כי שולמו לו דמי הבראה בסך של 1,476 ₪ בלבד. בהתאם לצו הרחבה בענף הבניין, תובע 2 זכאי ל- 20 ימי הבראה לפי תעריף ליום הבראה בסך של 378 ₪, ובסך הכל 7,560 ₪. בניכוי דמי ההבראה ששולמו לו בשנתיים האחרונות, זכאי תובע 2 לסך של 6,084 ₪ .