בהקשר זה נוסיף שיש לדחות את טענת התובע, עליה לא חזר בסיכומיו, ששיעורי המס לעצמאיים גבוהים משיעורי המס לעובדים שכירים. שיעורי המיסוי של הכנסה מ"יגיעה אישית", בין אם מדובר בקבלן עצמאי ובין אם מדובר בעובד שכיר, זהים ואין רלוונטיות לאופן ההעסקה[138].
129. שלישית, גם הרווח הנקי של התובע לשנים 2010 עד 2015 גבוה מעלות ההעסקה של המרכיב השכיר, כפי שעולה מדוחות הרווח וההפסד של התובע.
129.1. וזהו הרווח הנקי של התובע לפני מס לאחר ניכוי כל ההוצאות, לרבות הוצאות רכב וטלפון אישיות:
בשנת 2010 הרווח הנקי היה 248,941 ₪, קרי - 20,745 ₪ בממוצע לחודש.
בשנת 2011 הרווח הנקי היה 203,468 ₪, קרי - 16,956 ₪ בממוצע לחודש.
בשנת 2012 הרווח הנקי היה 206,745 ₪, קרי - 17,229 ₪ בממוצע לחודש.
בשנת 2013 הרווח הנקי היה 310,520 ₪, קרי - 25,877 ₪ בממוצע לחודש.
--- סוף עמוד 37 ---
בשנת 2014 הרווח הנקי היה 290,935 ₪, קרי - 24,245 ₪ בממוצע לחודש.
בשנת 2015 הרווח הנקי היה 318,587 ₪, קרי - 26,549 ₪ בממוצע לחודש.
כלומר, הרווח הנקי של התובע לשנים 2010 – 2015 בממוצע היה בסך 263,199 ₪ לשנה ובסך 21,933 ₪ לחודש (1,579,196/6/12), זאת לאחר שניכה את כל ההוצאות שניתן היה לנכות כולל הוצאות אישיות.
129.2. מכאן, שהרווח הנקי של התובע, לאחר ניכוי כל ההוצאות האפשריות, גבוה ב-40% בממוצע לחודש מעלות השכר של המרכיב השכיר ללא עלות אחזקת רכב וטלפון.
נציין כי גם בשנת 2011 בה הרוויח התובע את הסכום השנתי הנמוך ביותר, הרווח הנקי שלו היה גבוה מעלות ההעסקה של המרכיב השכיר.
129.3. בהקשר ל"רווח הנקי" נוסיף את העובדות הבאות:
האחת, הרווח הנקי של התובע נמוך יותר מ"ההכנסה שחייבת במס". "הרווח הנקי" הוא הסכום המתקבל לאחר ניכוי כל ההוצאות האפשריות, לרבות הוצאות אישיות. בעוד ש"ההכנסה החייבת במס" היא הסכום המתקבל לאחר ניכוי ההוצאות הקשורות לעבודה בלבד (לרווח הנקי מוסיפים את ההוצאות האישיות בגין רכב, טלפון וכיבודים ומקבלים את ההכנסה החייבת במס). לפיכך, הרווח הנקי שפורט לעיל הוא הסכום שנותר לאחר שנוכו גם הוצאות אישיות של התובע שאינן קשורות לעבודה.
השנייה, מדוחות הרווח והפסד עולה שנוכו סכומים שונים שהתובע לא יכול היה לנכותם אם היה עובד שכיר, כמו: הוצאות אחזקת הרכב של רעייתו[139]; הוצאות הנהלה וכלליות; חשמל ומים; כיבודים, מתנות וקנסות. כלומר, סכומי הרווח הנקי שפורטו לעיל נמוכים בהרבה מההכנסה האמיתית של התובע בהשוואה לעובד שכיר שאינו יכול לנכות הוצאות אלה מעלות שכרו.