49. ביחס לרכיבים של הבראה וחגים, לא שוכנענו כי מדובר ברכיבים פיקטיביים. אין מניעה לתשלום הבראה בשיעורים, כפי שנעשה בחלק מתקופות העבודה. לגבי החגים, אלו שולמו בחודשים התואמים את החגים המוסלמים וכאשר גם ביומני העבודה נרשמה היעדרות בימי החג.
מתכונת עבודתם של התובעים וזכאותם לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות
--- סוף עמוד 16 ---
50. התובעים טוענים כי עבדו במשרה מלאה, במתכונת של שישה ימים בשבוע, וכן טוענים כי עבדו שעות נוספות אשר תועדו ביומנים שערך תובע 3, אולם לא שולמה להם תמורה כלשהי בגין עבודה בשעות נוספות.
51. הנתבעים טוענים כי התובעים עבדו בהיקף שעות משתנה, הנמוך ממשרה מלאה, כאשר תובעים 1 ו-2 עבדו החל משעה 7:30 עד לשעה 14:00, ובימי שישי עד לשעה 13:00, וכן קיבלו הפסקה של חצי שעה או 3/4 שעה ליום. לגבי תובע 3, נטען כי הוא עבד 42 שעות לכל היותר. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין כל רישום ביומני העבודה בדבר עבודה בשעות נוספות, וגם על פי רישומי קיבוץ מעברות, התובעים לא עבדו שעות נוספות.
52. עוד טוענים הנתבעים כי תנאי העבודה של התובעים לא אפשרו פיקוח על שעות עבודתם וכי התובעים היו מועסקים במשרת אמון בשל הקשר האישי שנרקם בין הנתבע לבין התובעים, במיוחד בתקופת מחלתו.
53. נדון תחילה בתחולת החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951. סעיף 30(א)(6) לחוק מתייחס ל"עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם." אולם, כבר בכתבי ההגנה טענו הנתבעים כי תובע 3 נהג למסור לנתבעת בכתב ידו כל חודש בחודשו את מספר ימי העבודה של התובעים. עוד טענו הנתבעים כי מר כהן, מנהל החשמלייה, נהג לערוך רישום מדויק של שעות העבודה של התובעים, כאשר על בסיס רישום זה נהג הנתבע להוציא חשבונית לקיבוץ מעברות. משמע, הנתבעת נהגה לעקוב אחר שעות העבודה שביצעו התובעים בפועל, ואף אם בחודשים אלו או אחרים נמנעה הנתבעת מלעשות כן, הרי שלא היתה כל מניעה לערוך רישום מפורט של מועדי העבודה.
54. בכל הנוגע לתחולת החריג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק, שעניינו ב"עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי", לא שוכנענו כי תפקידם של התובעים מצדיק הכללתם בקטגוריה זו. תובעים 1 ו-2 ביצעו עבודות חשמל, בעיקר בקיבוץ מעברות. תובע 3 היה בגדר מנהל עבודה באתרים אחרים. לא הובאו כל ראיות כי התובעים היו חלק מהשדרה הניהולית בנתבעת, קיבלו עובדים לעבודה או פיטרו עובדים, קבעו תנאי שכר של עובדים אחרים, וכן לא הובאה ראיה המלמדת כי התובעים ניהלו מו"מ מול ספקים או