המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן."
58. במקרה דנן, אין בנמצא רישומי נוכחות העומדים בדרישת החוק והמפרטים את שעות עבודתם של התובעים. כאן המקום לציין כי העובדה שתובע 3 היה אחראי לרישומי הנוכחות אינה פוטרת את הנתבעת כמעסיקה מחובתה לנהל פנקס שעות עבודה על פי חוק.[28] הנטל להפריך את טענת התובעים לגבי שעות עבודתם, נותר להיות מוטל על כתפיה.
59. התובעים הציגו בתצהיריהם גרסה לעניין שעות העבודה ולעניין עצם העבודה בשעות נוספות, ושוכנענו כי הם העמידו גרסה עובדתית מספקת בנוגע לעצם העבודה במתכונת של שעות נוספות, כפי שיוסבר להלן:
60. טענתו של תובע 1 היא כי בארבע השנים האחרונות לעבודתו בהן הועסק בקיבוץ מעברות, מחודש אוגוסט 2012 לערך, התחיל לעבוד מהשעה 7:00 בבוקר וסיים בשעה 15:30 ובימי ו' מהשעה 7:00 ועד שעה 14:00. לטענתו, לפחות פעם אחת
--- סוף עמוד 19 ---
בשבוע התעכב בשל הצורך לסיים סידור עבודתו באותה היום כך שהמשמרת בה עבד הסתיימה בשעה 19:30 בערב ולעיתים נמשכה אל תוך הלילה.
61. תובע 1 נשאל בחקירה לעניין מתכונת העבודה, והשיב כי משמעות התארכות יום עבודתו נבעה מכך כי "במהלך היום מעמיסים חומרים אחרים, מחנים רכבים יום לפני עם הכלים במחסנים, שנצא בבוקר מוקדם, לפעמים יצאנו ב 04.30 לפרויקט" וכאשר נשאל האם משמעות גרסתו היא כי יום לפני נהגו להגיע בשעה 19:00 בערב על מנת להעמיס חומרים בכדי לקחת למחרת בבוקר השיב: "זה קרה אצלנו. היינו מסיימים את העבודה וחוזרים להעמיס...היה הרבה פעמים בשבוע...".[29] נתנו אמון בעדות תובע 1 לעניין הצורך לעבוד בשעות נוספות.