179. טענתו החדשה של תובע 3 בסיכומים מהווה הרחבת חזית, ואין הוא זכאי לטעון לסעדים גבוהים יותר שלא נתבעו על ידו בכתב התביעה. לכן, על בסיס שכר חודשי בסך 5,703 ₪ ועבור 84 חודשים, והפרשות בשיעור של 2.5%, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,976 ₪ בגין רכיב זה.
תובע 3- שכר עבודה לחודשים יולי-אוגוסט 2016
180. הנתבעים הפסיקו את עבודת תובע 3 ביום 13.7.2016. לטענת תובע 3, לא קיבל את השכר בגין הימים אותם עבד בפועל בחודש יולי 2016, וכן הוא זכאי לטענתו לשכר בגין 32 ימי עבודה שהחלו מיום 13.7.2016 – מועד בו עבודתו הופסקה בפועל ועד לפיטוריו ביום 15.8.2016.
181. הנתבעים אינם מכחישים את ימי העבודה שביצע תובע 3 עד למועד בו הופסקה עבודתו, או כי נאמר לתובע 3 לשבת בביתו עד לתום בירור החשדות נגדו, אלא טוענים כי בשל החשדות למעילות וגניבות, ואי החזרת כלי העבודה שהיו בחזקתו, הנתבעת אינה חבה בתשלום השכר.
182. באשר לטענת התובע 3 לתשלום בגין תשעה ימי עבודה בחודש יולי עובר להפסקת עבודתו – דין טענתו להתקבל. הנתבעת אומנם הנפיקה תלוש שכר בגין חודש זה, אך לא הוצגה אסמכתא כי השכר שולם בפועל ומטענות הנתבעים עולה כי לגישתם אין הם מחויבים בתשלום שכר זה.
183. באשר לטענה לשכר עבודה בגין הימים בהם הופסקה עבודתו, דינה להתקבל - ונפנה לדין החל עליו עמדנו ביחס לתובע 1, אשר רלוונטי גם לעניינו של תובע 3. לאורה של ההלכה הפסוקה והראיות כפי שהונחו לפנינו, אנו קובעים כי התובע
--- סוף עמוד 53 ---
3 זכאי לשכר עבודה בגין תשעה ימי עבודה בחודש יולי 2016, ובתקופה בה הופסקה עבודתו - למשך 26 ימים. מכאן, אנו קובעים כי התובע 3 זכאי לשכר עבודה בסך של 8,400 ₪.
תובע 3 - פיצויי הלנת שכר ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים
184. לתובע 3 לא שולמו פיצויי פיטורים ולא שוחררו הפיצויים הצבורים בקרן הפנסיה כאשר מאז פיטוריו ועד כה חלפו כשלוש שנים. כמו כן, לא שולם לו שכר בגין ימי עבודתו בחודש יולי 2016.
185. קבענו כי תובע 3 פוטר וכן קבענו כי היה זכאי לשכר בעד התקופה בה עבודתו הופסקה. גם לעניינו של התובע 3 שוכנעו כי ברקע לפיטוריו אשר גררו הפסקת עבודה חלו נסיבות המצדיקות שלא לחייב את הנתבעת בפיצויי ההלנה. הנתבעים חששו לגבי מעורבותם של התובעים בפרשת המעילה, ואף אם אין בחששות אלו כדי להצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים, הרי שנוצרה מחלוקת כנה לגבי זכאות התובעים לתשלום הפיצויים והשכר בתקופת ההשעיה. התרשמנו כי הנתבע אכן סבר בכל ליבו כי התובעים פגעו בעסקו, במכוון, ולכן לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה.