197. זאת ועוד, התובעים לא הניחו תשתית ראייתית המלמדת כי אין ביכולתה של הנתבעת לפרוע את חובותיה. גם לא הוכח כי הנתבעת העסיקה את התובעים לאורך השנים במצב של חדלות פירעון תוך שהנתבע יודע כי התובעים לא יוכלו לפרוע את זכויותיהם ממנה.
198. לא נעלמו מעינינו טענות התובעים באשר להימנעותו של הנתבע מהצגת מסמכים שברשותו ושבאמצעותם הייתה עשויה להתבהר התמונה בכל הנוגע לטענת הפגיעה המתמשכת בזכויותיהם. אף התרשמנו כי הנתבע בחקירתו הנגדית נמנע מלהשיב באופן ענייני לשאלות שנשאל. כך, למשל, נשאל הנתבע והשיב:[90]
--- סוף עמוד 58 ---
"ש. במהלך הדיון המקדמי שהיה בפני כב' הנשיאה דאז ובמסגרת כתב הגנה, נאמר שהתובעים משתכרים שכר יומי? זה נכון?
ת. מה שנאמר אז, לא דיברתי אז. לא זכור לי.
ש. מפנה אותך לפרוטוקול הדיון מיום 22/3/17, ע' 6 שורות 12, 13, "אכן השכר היה יומי...", כלומר השכר הוא יומי?
ת. על הדבר הזה לפני כמה דקות ענה לך מנהל החשבונות מר חדאד, אני איש עסקים, לא רואה חשבון.
ש. אתה קיבלת את שלושת התובעים לעבודה?
ת. כן.
ש. אתה זה שסיכמת איתם שכר?
ת. בהחלט.
ש. אתה קבעת איתם שהם מקבלים שכר פר יום עבודה?
ת. הסביר לך מנהל החשבונות מר חדאד שבתלוש כתוב משכורת חודשית ואחר כך אם הוא נעדר 5 ימים מתוך 25 יום שהוא אמור לעבוד אותם, אז הוא מקבל לפי 20 יום, הוא קרא לזה שכר חודשי, יומי, אני לא אמור לענות לך על זה. בסוף כן, בסוף זה יוצא תחשיב יומי, זה כסף.
לשאלות בית הדין:
ש. סיכמת עם התובעים שהם מקבלים שכר לפי חודש או לפי יום?
ת. הם מקבלים מה שסוכם לפי תלוש המשכורת."
199. בהמשך חקירתו הנגדית כאשר נשאל אודות הסכם העסקה שנחתם בין הצדדים חזר הנתבע וטען כי תנאי עבודת התובעים לא היו מעניינו: "...לא התעניינתי ולא חקרתי כי אני בעל עסקים...בחיים לא היו לי תביעות. אם אף אחד לא תבע אותי, למה שאתעניין? רואה החשבון לא אמר לי שצריך לעשות הסכם...יש דברים שאיש עסקים לא צריך להבין...".[91] אולם, כאמור לעיל, אין די בכך כדי להרים את מסך ההתאגדות. התובעים, שהנטל מונח על שכמם, לא הוכיחו כי התנהלותו או מחדלו של הנתבע בכל הקשור לתשלום זכויות התובעים נעשתה או נועדה לפגוע בתובעים. אדישותו של הנתבע לחובותיו כמעסיק אינה מלמדת בהכרח כי הוא ביקש במתכוון להרע את תנאי עבודתם של התובעים או להימנע מתשלום מלוא זכויותיהם.
--- סוף עמוד 59 ---
200. התובעים הפנו בסיכומיהם לשורת פסקי דין אשר לטענתם דנו בנסיבות הדומות למקרה דנן ואשר קבעו כי יש מקום להרמת מסך בין חברה לבין בעל מניות בה. אולם מעיון בפסקי הדין הללו, עולה כי הנסיבות שם היו שונות מהנסיבות בתיק זה: