--- סוף עמוד 9 ---
למעסיק להלין אלא על עצמו, משלא עמד בחובות מכוח חוק ההודעה לעובד וחוק הגנת השכר. "[7]
32. בפרשת אוקראינסקי נדונה טענה כי חלוקת רכיבי השכר בתלוש אינה אותנטית. גם בפרשת סוראל בחן בית הדין הארצי את נטלי ההוכחה שעה שאין בנמצא הודעה על תנאי עבודה כדרישת החוק, וכך נקבע:
"הנה כי כן, בהיעדר חוזה עבודה בכתב, בו ניתן פירוט לגובה שכרו של העובד (על רבדיו השונים) או הודעה לעובד או כל מסמך אחר המלמד על תנאי השכר, החובה מוטלת על המעסיק להוכיח כי השכר ששולם לעובד אינו כנטען על ידו. נטל זה להוכחת גובה שכרו של העובד לא הורם, באשר לא הובאה בהליך לפני בית הדין האזורי אף לא ראשית ראיה לסתור את טענות העובד".[8]
33. בענייננו, אין מחלוקת כי לתובעים לא נמסרה הודעה על תנאי עבודתם במועד הנדרש על פי החוק. הנתבע צירף לתצהירו הודעות על תנאי עבודה אשר נטען כי נמסרו לתובעים ביום 27.5.2015, אולם מעבר לעובדה כי חתימות התובעים על ההודעות שנויות במחלוקת, הרי שהודעות אלו אינן רלוונטיות שכן אינן תואמות לתלושי השכר.
34. התובעים טוענים לתחולת סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, ונסמכים על כך כי הנתבעים לא הציגו ראיה המוכיחה את גובה השכר הנטען על ידם. אולם, אנו סבורים כי כאשר עובד מציג גרסה עובדתית כנדרש בסעיף 5א לחוק הודעה לעובד, מובן מאליו כי מדובר בגרסה עובדתית אשר בית הדין משתכנע במהימנותה, ולא בכל גרסה עובדתית נטענת . לכן, אין די בכך כי התובעים "העידו על טענותיהם באותו עניין" בהתאם לדרישת סעיף 5א האמור, אלא עליהם לשכנע את בית הדין באמצעות 'דבר מה נוסף' כי אכן הוסכם עמם על שכר אחר כדי שנטל ההוכחה בעניין זה יעבור לכתפי הנתבעים. מסקנה זו מתבקשת פסיקת בית הדין הארצי באשר לחובת ההוכחה אשר מועברת לכתפי המעסיק בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר העוסק בתוצאות אי הצגת רישומי נוכחות בתביעה לשעות נוספות.[9]
--- סוף עמוד 10 ---
35. במקרה שלפנינו, לא שוכנענו בגרסה העובדתית שהציגו התובעים לגבי גובה השכר היומי, וזאת מאחר ועלו סתירות בעדויותיהם בהקשר זה, כמפורט להלן:
36. תובע 3 טען בתצהירו כי השתכר 400 ₪ ליום ואילו בחקירה הנגדית טען כי הרוויח יותר מ-400 ₪ ליום אלא 415 ₪ ליום,[10] אך גם אישר כי בשנים הקודמות שכרו היומי היה בסך 370 ₪ או 380 ₪.[11] תובע 3 גם טען בתצהירו כי שכרו החודשי עמד על לפחות 10,000 ₪ לחודש ואילו בחקירה טען כי היו המחאות שנרשמו על סכום של 8,000 ₪,[12] אבל בהמשך החקירה טען כי שכרו החודשי נע בין 10,000 ₪ ל- 12,000 ₪.[13]