דיון בזיהום מקורות מים – נחל בית העמק ומי תהום
128. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות על סעיפים 20ב ו-20כא לחוק המים, התשי"ט – 1959, ובהתייחס לנאשמים 3-4 יחד עם סעיף 20כב לחוק המים.
--- סוף עמוד 48 ---
סעיף 20ב לחוק המים קובע:
"(א) חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו.
(ב) לא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חמרים נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקרבתו."
"מקור מים" מוגדר בסעיף 2 לחוק המים:
"מקורות המים לענין חוק זה הם המעינות, הנחלים, הנהרות, האגמים ושאר זרמים ומקווים של מים, בין עיליים ובין תחתיים, בין טבעיים ובין מוסדרים או מותקנים, בין שהמים נובעים או זורמים או עומדים בהם תמיד או לפרקים, לרבות מי ניקוז ומי שופכין"
129. כתב האישום מייחס לנאשמים הזרמה של תשטיפים, לבריכות של תשטיפים, שנוצרו בשטח המטמנה, ולערוץ נחל בית העמק, וזאת בהיותם עונים להגדרה של מקורות מים.
130. בהתאם לסעיף 20ב(א) הנ"ל, הפרת תנאים ברישיון העסק עלולה להוביל למסקנה, לפיה הנאשמים לא נמנעו מכל פעולה העלולה לגרום לזיהום מים. מעבר לכך, הנאשמים הביאו להזרמת תשטיפים בתוך המטמנה, ואף מחוצה לה, וזאת, בין היתר, באמצעות פעולה יזומה של התזת רכז תשטיפים על פני תאי הטמנה סגורים, וזאת כעולה מעדות העד בן עמי (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 22, שורות 20-26):
"הנושא של התשטיפים והזרימה שלהם החוצה הם לא מתפעול לקוי, אלא מפעולה יזומה של אנשי המטמנה שגרמה ליציאה של זה, הם התיזו רכז תשטיפים על פני תאים סגורים, והפעולה היזומה של המטמנה. כשיש הרבה תשטיפים ולא מצליחים לטפל בהם מחפשים דרכים יצירתיות לטפל בהם. או שלוקחים את זה ונותנים לזה להתאדות, לפעמים זה מספיק, ולפעמים צריך להתקין עוד מתקן ניקוז. המתקן הזה אצליהם לא צלח וכשהוא לא צלח נשאר להם יותר מידי תשטיפים ואז הם פשוט הזרימו אותם על גבי התאים הסגורים כדי לנסות לאדות אותם, אבל זה לא צלח כי התאים הסגורים הם לא אמורים לשמש למטרה זו"
אני לוקח בחשבון, שדברי העד נאמרו מבלי שהומצאו הוכחות וממצאים בעניין זה, וברור שאילו הייתה זו הראייה היחידה לזליגת התשטיפים, לא הייתי קובע מסקנות על פיה. תמיכה לדברי העד ניתן למצוא בדברי הנאשם 4, ב-ת/31, שם אמר (מעמ' 4 שורה 20 עד עמ' 5 שורה 3):