182. סוף דבר, עלה בידי ב"כ המאשימה להוכיח כנדרש, שהנאשמות 1-2 גרמו ריח חזק או בלתי סביר המפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים, ובנוגע לכל הנאשמים - הוכח כנדרש, שהם לא נקטו באמצעים למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתר לסילוק פסולת.
הגנה מן הצדק
183. ב"כ הנאשמים טען, כי למרשיו עומדת הגנה מן הצדק, הקבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1984, מהטעם שכתב האישום עומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. לדברי הסנגור, טענתו מבוססת על התנהלותה הפגומה וחסרת תום הלב של המאשימה, עובר להגשת כתב האישום, בעצם ההחלטה על הגשת כתב האישום, וכן בהתנהלותה של המאשימה באופן בו בחרה לנהל את ההליך, ולשם ביסוס טענתו, הפנה, בין היתר, לשאלת בית המשפט לעד התביעה, מר אריאל בן-עמי, (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' שורות 27-29):
ש. "אם קיבוץ עברון עושה במטמנה עבודה טובה ובהתאם לחוקים ולנדרש, האם גם מה שמתואר בכתב האישום לא נחשב לדבר שניתן לתקנו שלא באמצעות הגשת כתב אישום ובאופן מהיר וזריז יותר במיוחד כאשר מדובר באירועים מלפני כ-8 שנים?"
ותשובת העד הייתה:
"ת. מבחינת תשתיות אז בהחלט מטמנת עברון היא בין הטובות שיש לנו בצפון, מבחינת תשתיות הם מעסיקים גם את ד"ר נמרוד חלמיש שהוא
--- סוף עמוד 80 ---
נחשב לאחד המומחים הטובים בתחום מבחינת התכנון של המטמנה והתשתיות, אבל, גם אם אתה עושה תשתיות מאוד טובות, יש להם מרצדס והם פשוט שכחו לשים גלגלים, כל כך הרבה כסף על תשתיות, אבל בסופו של דבר כשמגיעים לתפעול ולדברים הפשוטים של לכסות את הפסולת, של לטפל בתשטיפים, כבר יצרתם את מערכת איסוף התשטיפים שזה כל השיפועים והאיטום שזה מיליוני דולרים ובסוך אתם לא מצליחים לטפל בתשטיפים אחרי שאספתם אותם, בסוף משפריצים אותם על התאים הסגורים ובסוף זה בנחל אז מה זה שווה? אני עזבתי ב-2012 ולהבנתי עד 2012 זה היה, אנחנו התרעננו, היינו בשימועים"
תשובת העד מעידה, בין היתר, על הגינותו ויושרתו. מדבריו עולה, שאמנם מטמנת עברון נחשבת בין הטובות בצפון, אך עדיין בהתנהלותם הם לא פעלו כנדרש, ועברו על החוק. אין סתירה בין הדברים, והיות המטמנה טובה ואיכותית, אינה מובילה בהכרח למסקנה, שכל מעשיה "טובים" ושאין בהתנהלותה הפרה של החוק.
184. ב"כ הנאשמים חזר על טענתו, הנסמכת על סעיף 5.5.4.3 לתנאים הנוספים ברישיון עסק משנת 2014 (ת/44), לפיה במקרים של חשש לריח חזק או בלתי סביר, על בעל העסק לבצע סקר ריחות על פי דרישות נותן האישור והנחיותיו, וכי היה על המאשימה, שעה שהתקבלו אצלה תלונות על מפגעי ריח, לדרוש מהנאשמים לערוך סקר ריחות, ובמקום זאת, הוגש כתב האישום. טיעון זה אינו מוביל בהכרח לביטול האישום, כאשר כבר קבעתי, שהנאשמים עברו עבירה של גרימת ריח, כפי שפירטתי בהכרעת דין זו. האישום מבוסס על מספר בדיקות ריח שבוצעו אנשי מקצוע, שהם עדי התביעה, ובאותו זמן הפרו הנאשמים את תנאי רישיון העסק שניתן להם, וכן לא נמנעו מפעולות העלולות לזהם מים. במצב דברים זה, וכאשר הנאשמים מבצעים מספר עבירות באותו פרק זמן, אין זה צודק לקבוע, כי משלא דרשה המאשימה מהנאשמים לעשות סקר ריחות, יש לבטל את כתב האישום.