על פי ההנחיה המקורית, במועד הגשת כתב האישום היה צורך בקיום התייעצות, בחינת שיקולים שונים וקבלת אישור בכתב ומראש עובר להגשת כתב האישום. הדברים לא נעשו וגם לא בדיעבד. בהמשך, מזה שנתיים, צו שניתן בהקשר לחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ לא קוים, והמשיבה ממשיכה לאחוז ברשימה, שהגישה בהליך אחר, ולטעון כי הצו מולא. שקלתי את מגוון החלופות, והגעתי לכלל מסקנה כי דינו של כתב האישום להתבטל...".
הנאשמים לא עמדו בתנאים הקבועים לשם קבלת הטענה בדבר קיום ההגנה מן הצדק - לא שוכנעתי שלא היה מקום להגיש נגדם כתב אישום, ולא שוכנעתי שניהול ההליך עוד מלפני הגשת כתב האישום, ותוך כדי ניהול ההליכים לאחר הגשת כתב האישום, היה בו כדי לפגוע פגיעה כלשהי בתחושת הצדק וההגינות, ולא שוכנעתי שהגנת הנאשמים נפגעה כתוצאה מכך. במהלך ניהול התיק הוגשו ראיות למכביר, שיש בהם כדי להוכיח, אף מעבר לנדרש, שהנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם, והכל כמפורט בהכרעת דין זו. שוכנעתי, ששיקולים של צדק והגינות לא רק שאינם מביאים לביטול כתב האישום, אלא להפך –
--- סוף עמוד 86 ---
שיקולי צדק והגינות חייבו הגשת כתב האישום כנגד הנאשמים, ועובדותיו הוכחו כנדרש באמצעות ראיות קבילות, ובאמצעות עדי תביעה מהימנים ומקצועיים.
הטיעון היחיד שיש לשים לב אליו, נוגע להפרה הנטענת להחלטת בית המשפט המחוזי, בנוגע להעברת חומר הראיות לסנגור. הסנגור טען, כאמור, שהמאשימה לא הציגה תעודת כיול של ה"ספקטרופוטומטר", בנוגע לבדיקות שנעשו, לא הציגה את נקודות הבדיקה של תעודת הכיול של "מד המוליכות", ולא הציגה את עמידת "מד PH" במפרט. עיון במסמכים נ/1 מעלה, שהמאשימה העבירה תעודות כיול של שני מכשירי הספקטרופוטומטר, אך לגבי אחד מהם – הכיול נעשה לאחר בדיקת הדגימות, והמעבדה לא מצאה את הכיול הרלבנטי למועד הבדיקה. לעניין זה התייחסתי בהכרעת דין זו לעיל. עוד המציא ב"כ המאשימה לסניגור את תעודות הכיול של מד ההגבה ומד המוליכות, ובנוגע להשגות הסנגור הנוספות, הוא יכול היה להפנות שאלות נוספות לנציגת המעבדה, כפי שביקש ממנו ב"כ המאשימה במסמך נ/1. מסקנתי, שב"כ המאשימה לא הפר את החלטת בית המשפט המחוזי, ולבטח לא הפרה שיש בה כדי לפגוע פגיעה כלשהי בהגנת הנאשמים או לקפחה.
סוף דבר
192. עלה בידי המאשימה להוכיח כנדרש, שהנאשמים ניהלו עסק בניגוד לתנאי רישיון העסק שניתן להם, לא נמנעו מכל פעולה העלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן, לא נקטו באמצעים למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתר לסילוק פסולת, ובנוגע לנאשמות 1-2: גרימת ריח חזק או בלתי סביר המפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים, ובנוגע לנאשמים 3-4: הפרת חובת נושא משרה בתאגיד לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו.