421. אציין כי על אף שהגיוני ששיחה על שוחד תתקיים בארבע עיניים, תמוה בעיניי שלא נמצאו עדים שיכולים היו לספק תמיכה למסגרת של הסיפור.
כך, הייתה אמורה להיות תמיכה ראייתית לכך שעליאש ועו"ד ארנון נמצאו בעת האמורה בפגישות משותפות בהן יכול היה עליאש לפנות לעו"ד ארנון בהצעה האמורה. מפיהם של העדים המעורבים שכן העידו לא נשמע תיאור כזה, וד"ר באסם ונביל לא הזכירו את עו"ד ארנון כמי שנכח בפגישות.
כך, אם הפגישה על פי הטענה נערכה במשרד עו"ד גיא רון, מצופה היה שעו"ד גיא רון יתייחס לכך.
422. אשר לפגישה המשולשת בה חשף עו"ד ארנון את הסיפור, מצופה היה שאם עו"ד גדעון נחום שהוא עו"ד פלילי שעבד במשרד והכיר את עו"ד ארנון היה מתרשם שיש ממש במתואר, אזי הוא היה זוכר את המתואר שכן לכאורה מדובר בסיפור מרעיש, ואף יש להניח משוחח על כך עם עו"ד ארנון, אך זאת לא ארע.
זה המקום להעיר כי בסופו של דבר העד היחיד הוא חברוני שהקליט את עו"ד ארנון, אך עדותו אינה תורמת דבר נוסף, זולת ההקלטה.
--- סוף עמוד 136 ---
423. אציין שלאור התרשמותי השלילית מהקלות הבלתי נסבלת שבה זרק עו"ד ארנון לחלל האוויר האשמות חמורות וחזר בו מהן, לאור התנהלותו בפרשיות אחרות, ולאור המידע שידע על עליאש משמועות לפיו הוא "חתך קופונים בכל מקום", וכן לאור רוח השיחה והקשרה, כשחברוני מודאג מהאפשרות שעליאש יהפוך לעד מדינה וינסה לקשור אותו לעבירות, איני יכולה לשלול שבאותה שיחה החליט עו"ד ארנון לתאר בפני חברוני את פניית עליאש אליו, גם אם לא התרחשה בכלל או לא התרחשה כפי שתיאר, כשלמשמע הדברים התיאור שלו את השיחה הוא אגבי מאד, ולא קדמה לו ולא הייתה אחריו התייחסות נוספת מצד עו"ד ארנון לארוע עד שנקרא למשטרה.
424. גם מבחינת הגיון הדברים יש קושי. אזכיר שבחודש אפריל 2008 מי שמודיע לאלחיאת על השינוי הצפוי בתעריף הוא אכן עליאש (ת/95), כשכבר קודם לכן בחודש פברואר מסר עליאש הודעה דומה (נ/81). יש להניח שכך נעשה עקב העובדה שאלחיאת הכירו את עליאש וחברוני, האחרון כבר לא היה בקופה ולכן נותר עליאש. לעומת זאת, מבחינת התפקיד שלו, עליאש לא היה יותר מנהל השיווק, אלא מנהל מחוז ירושלים, וטענה מצדו שהוא יכול לגרום להעלאה של התעריף ל – 95 ₪, זמן קצר לאחר שהתעריף ירד מ – 100 ל – 85 ₪, אחרי התדיינויות ממושכות, לא רק שהיא נשמעת בלתי מתקבלת על הדעת בכלל, אלא גם שהיא בלתי אפשרית מצדו של מי שאינו אחראי עוד על הנושא. המאשימה מייחדת פרק בסיכומיה לטענתה שלעליאש הייתה שליטה על גובה התעריף, ומפנה בהקשר זה למעורבותו הפעילה של עליאש בדיוני וועדות הכספים שעסקו בנושא זה (ת/67, ת/68). אלא שמדובר בדיונים משלהי שנת 2007 בעת שעליאש היה עדיין בתפקיד מנהל השיווק, ולא ניתן ללמוד ממעורבותו באותה תקופה על יכולתו להשפיע כשהוא בתפקיד אחר.