544. כעולה מן המקובץ, לא זו בלבד שאין שום ראיות לביצוע עבודה כאמור על ידי סניור, ולא זו בלבד שלסניור לא היו עובדים ולא היה מנגנון ליצירת קשר עם אלפי אנשים, אלא גם ש"במפתיע" דווקא לסיבוני בחברת אור יצחק היה מנגנון טלמרקטינג פעיל ומנוסה שזה היה עיסוקו. בנוסף, את רשימות בני השמונה עשרה העבירה הקופה לסיבוני ולא לסניור, ולפי דברי סיבוני הקופה כלל לא ידעה שהרעיון הוא של סניור ושהעבודה נעשית על ידי סניור. בנוסף, לפי תיאורו של סיבוני את המדבקות למשלוח הפיקו באור יצחק, ולפי תיאורו של סניור הוא הסתייע בעובדת של אור יצחק לשם ביצוע הפעילות, כך שגם בהקשר זה ניכרת לפי הגרסה של הנאשמים עצמם מעורבות של אור יצחק.
לא זו אף זו, מירב סניור, אחותו של סניור, שגם אותה ניתן להעיד בנקל, לא הוזמנה, וזאת חרף העובדה שהייתה אחראית על נושא השב"ן באור יצחק, ויכלה להבהיר בקלות אם עיקר הפעילות בוצע על ידי אחיה, ורק מה שלא הצליח לשווק הוחזר לאור יצחק, כטענתו, או שמא אור יצחק ביצעה עבור הקופה את הפעילות האמורה. חסרונה של מירב סניור, במיוחד בהיותה אחותו של הנאשם, זועק והמסקנות המתחייבות ממנו ברורות.
545. אעיר כי אין בעדות עד ההזמה נאור נג'תי שקיבל רשימות מצומצמות ממירב סניור לצורך צירוף לשב"ן (ע' 8203), כדי להועיל, שכן מדובר בעד זוטר עובד באור יצחק, שיכול להעיד רק לגבי היקף פעילותו שלו ואינו יכול להחליף את מירב סניור בהתייחסות הכוללת לפעילות והיקפה ותפקידו הנטען של סניור באותה פעילות. אל מול עדות נג'תי עומדת עדות של עובדת זוטרה נוספת במוקד של אור יצחק, לילך נודלמן, שתיארה שלאורך תקופת עבודתה מראשית שנת 2005 במשך כשלוש שנים, התקבלו רשימות שמיות והיא התקשרה והציעה צירוף לשב"ן והיו צירופים רבים (ת/412). גם עדה זו מתארת את הדברים מנקודת מבטה הצרה, אך הם סותרים את המתואר על ידי נג'תי ומלמדים שעובדים שונים במוקד קיבלו משימות שונות בהיקפן לגבי השב"ן לבני שמונה עשרה.
--- סוף עמוד 169 ---
546. מסקנה זו מתחזקת דווקא לפי גרסת סניור עצמו שהצלחתו עמדה על כ – 60% מהמכתבים והוא החזיר לטיפול אור יצחק את היתר, כך שאור יצחק נדרשה לטפל בכל חודש בכ – 2,000 בני שמונה עשרה, ובוודאי שלא בבודדים.
כל הראיות שנסקרו, אם כך, תומכות במסקנה שהפעילות בוצעה על ידי אור יצחק ולא על ידי סניור.
547. שלישית, גרסתו של סניור אינה מתיישבת עם העובדה שלא נמצאו במשרדו טפסי הוראת קבע ודף נלווה ואף לא מעטפות או מדבקות, וזאת למרות טענתו שהפעילות הייתה שוטפת, שהיקפיה היו באלפי מכתבים לחודש ושתמיד החזיק מלאי נוסף. יש גבול לאפשרות השימוש בטענת הפריצה כהסבר להעדרם של מסמכים, ולא מתקבל על הדעת בשום אופן שהפורצים לקחו מעטפות וטפסי הוראות קבע ריקים.