טענת סיבוני שהוטעה בתום לב על ידי סיטון בשילוב בן דוד, אינה משכנעת בלשון המעטה.
684. גם בחלופה לפיה היו הוצאות אמיתיות על צירוף חברים שלא היה להן כיסוי חשבונאי, חלופה שלא בוססה ראייתית כלל, כאמור, אין כל ראיה שהיא להתאמה בין הוצאות אמיתיות לבין החשבוניות שהוצאו על ידי קבוצת סיטון.
685. סיכומו של דבר, מדובר בחשבוניות כוזבות, שנמסרו על ידי גורם שעיסוקו היה באותה עת הפצת חשבוניות פיקטיביות, אשר לא ביצע פעילות שיווק לצירוף מבוטחים לקופה, וסיבוני בקבלו את
--- סוף עמוד 203 ---
החשבוניות של הספקים השונים מאותו גורם, כשאותו גורם לא היה סוכן משווק שלו, קיבל ביודעין חשבוניות פיקטיביות במטרה להתחמק ממס.
אשר לחשבוניות אל גל, לא סופקה כלל גרסה מצד סיבוני כיצד הגיעו חשבוניות אלה לידיו, מלבד אותה טענה שהגיעו דרך בן דוד. לעניין הכזב שבחשבוניות אני מפנה לעדות אליצור (ע' 946-948). לא מצאתי גם בעובדה שאליצור העביר את החברה לאחר, כשאין טענה של סיבוני שאותו אחר ביצע פעילות שיווק והוציא את החשבוניות, כדי לשנות מהמסקנה.
שימוש בחשבוניות מזויפות
686. לסיבוני מיוחסת עבירה של שימוש במסמך מזויף הן ביחס לחשבוניות והן ביחס לשיקים. בפרק זה אתייחס לחשבוניות. אקדים ואעיר שגם בהקשרו של סיבוני יש אי התאמה בין ייחוס עבירה של שימוש במסמך מזויף סתם לבין ציון בהוראות החיקוק של החלופה המחמירה יותר של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר. גם במקרה זה, מצאתי לנכון לבחון את החלופה המקילה. לפיכך, מיוחסת לסיבוני עבירה של שימוש במסמך מזויף סתם.
687. כפי שצויין בוססה זיקה של סיטון לכל החשבוניות ואף זוהה כתב ידו על חלקן. הממצא הנוסף הברור הוא שהחשבוניות כוזבות ושהחברות האמורות, ואף סיטון או מי מטעמו, לא ביצעו כל פעילות שיווק מול סיבוני. מסקנה נוספת הנובעת מהראיות היא שהחשבוניות כולן מזויפות, דוברות שקר על עצמן, בכך שהן נחזות כאילו הוצאו על ידי בעלי הרשות באותן חברות, בעוד שבפועל אלה העידו וברור שלא היה להם קשר להוצאת החשבוניות. אף אם היו ממצאים שכל החשבוניות הוצאו על ידי סיטון אין בעובדה זו כדי להעלות או להוריד לעניין עובדת זיוף החשבוניות, שכן אין כל ראיות שסיטון היה מוסמך להוציא את החשבוניות של החברות האמורות וסיטון שלל שעשה כן. משכך, מתחייבת המסקנה שמדובר בחשבוניות כוזבות שהן מזויפות.
אותה מסקנה נכונה גם לגבי חשבוניות אל גל, שאליצור העיד שלא הוציא אותן.