אוסיף ואציין כי מתיאורו הראשון של אביעד לגבי התנהלותו מול סניור, כמו גם תשובתו לגבי זכויות סניור בכספים וזכותו שלו לנתח בלבד, ביחד עם העובדה שרוב התשלומים בכלל לא עברו דרכו, ובהתחשב בממצאים לגבי מספרי החשבוניות וחוסר התאמתן לתאריכים ברצף החשבוניות של אביעד, ובהתחשב בהתרשמותי מאביעד, שאין צורך לחזור עליה, מתבקשת המסקנה שגם בהקשר של קידס הופעל אביעד על ידי סניור, מבלי שלו עצמו הייתה מעורבות אמיתית בהתנהלות הכוללת, אלא הוא ביצע שליחויות של הסעות רופאים בהתאם להוראות מדוקדקות שקיבל, ולא מעבר לכך. תמיכה למסקנה זו מצויה בפליאתו של אביעד כשהוטח בו בחקירה שחשבוניות אלה, בשונה מיתר החשבוניות שלו, לא הוגשו בספריו ולא נרשמו כהכנסה. ככל שאכן מדובר בחשבוניות שנמסרו מראש לסניור חתומות, וסניור הוא שעשה בהן שימוש, אזי מטעם זה הן גם לא דווחו. בהקשר זה אני מפנה לחשבוניות ולכתבי היד השונים לכאורה שנראים בהן בעין לא מקצועית (ת/251). כאמור, מדובר בהשערות ובמסקנות שלא הוצגו לנאשמים ולכן משקלן מוגבל. עם זאת, היות שההשערה המתוארת פועלת לזכות אביעד, הגעתי למסקנה שבלתי אפשרי להתעלם ממנה בהקשרו. לעומת זאת, ביחס לסניור כשההשערה פועלת לחובתו ולא ניתנה לו הזדמנות להתייחס אליה, לא אתבסס על השערה זו בקביעת הממצאים הסופיים בעניינו.
היומן
999. בעוד שמחקירתו של אביעד השתמע שלא נותרו אצלו חומרים התומכים בטענותיו, הרי שבעדותו הציג אביעד יומן לשנת 2010 המתעד לטענתו את פעילותו השגרתית במוקדי השבת (נ/251). אציין
--- סוף עמוד 288 ---
כי הגם שניתן היה לצפות מאביעד להציג את היומן לחוקרים בעת החקירות או לאחריהן, וחרף תשובותיו שהובאו לעיל, וסימני השאלה המתעוררים מהשילוב בין שני הגורמים, איני מקבלת את טענת המאשימה שמדובר ביומן מפוברק שאין לו כל ערך ראייתי, ואני סבורה שיש מקום לבחון את היומן ותוכנו ולהעניק לו משקל מסוים. למסקנה זאת הגעתי בשל שילוב של שלושה גורמים: הראשון, והמשמעותי מכולם הוא עדותה של עו"ד רוזנברג שייצגה את אביעד בהליכי ערעור שומה בשנת 2013, ותיארה שבאקראי בעת שתשאלה אותו אם אין לו רישומים, ורק בתגובה לשאלותיה, השיב אביעד שיש לו יומן, והביא לה אותו למחרת היום (ע' 8047). לא זו בלבד שהצגת היומן לא הייתה יזומה, אלא שכשהתבקש הציג אביעד את היומן לשנת 2010 באופן מיידי, הגם שהשנה הייתה 2013 וביומן מופיעים רישומים רבים שספק אם היה לאביעד זמן להכינם תוך יום. הגורם השני, נוגע לכך שאביעד לא ערך שימוע. אילו היה מתקיים שימוע ובמהלכו לא היה מוצג היומן למרות שכבר הוצג בהליך אזרחי היה בכך כדי לעורר תמיהה וסימני שאלה, אך זה לא המצב. הגורם השלישי נוגע לכך שהמאשימה לא ביקשה לעשות כל בדיקה של מומחי מז"פ בקשר ליומן ואף נמנעה מחקירה מקיפה של אביעד לגבי האותנטיות שלו.