--- סוף עמוד 37 ---
83. רו"ח אילן ציין כי נסמך על ספרי החשבונות, סמך על הכתוב בהם, ולא בדק אם הדיווחים משקפים את המציאות (ע' 343). בנוסף, שוחח עם חיימוביץ ועם יניב קורן מהקופה. בהתאם לספרי החשבונות, שלא כללו תיעוד של פעילות לצירוף חברים חדשים לקופה, לא התייחסו ממצאיו של רו"ח אילן לתשלום לחברות שיווק עבור צירוף חברים חדשים, למעט בעניין אחד (ת/51 – ת/53, ע' 326, 343).
בדו"ח לשנת 2008 גילה רו"ח אילן חשבוניות של חברת שיווק א.י.מ., שבהן נרשמה פעילות של גיוס חברים חדשים שסווגה בהוצאות שיווק שב"ן. בתגובה לגילוי החשבוניות טען רו"ח אילן בעדותו כי אינו זוכר אם הגיעו לחשבונית של חברת השיווק א.י.מ. בצורה מדגמית או בעקבות ממצא בעייתי, וכי אין לו דרך לדעת שהרישום בחשבוניות אכן נכון (ע' 341-342). יצויין כי מהדו"ח לשנת 2008 עלה כי הנתונים עלו במהלך בדיקה מדגמית. בסופו של דבר הביקורת בדו"ח התמקדה בסעיף הרישום של ההוצאה, היינו בסיווג, ולא התריעה לגבי תוכן הפעילות, כאשר רו"ח אילן מסר בעדותו כי הסתפק בהצגה ונימוק של הבדיקה שנערכה (ע' 366, ת/53 ס' 4.3).
84. יצוין שפעילות חברת השיווק א.י.מ., לפי עדויות נחומי ועליאש, הייתה דומה לפעילות חברות השיווק הנזכרות בכתב האישום, ואף היא עסקה בצירוף חברים חדשים לקופה ותוגמלה על כך בדומה לחברות השיווק האחרות (נחומי ע' 1167-1169, 1295-1296), כשהיקף פעילותה עמד על 3,830,977 ₪ לשנה (ת/53). במהלך השנים תכני החשבוניות של חברת א.י.מ. נקבעו אף הם על פי תבניות ההמרה הנזכרות.
לדברי רו"ח אילן בעקבות הממצאים בדו"ח, נמסר לו שנערך חוזה חדש עם חברת השיווק א.י.מ., לפיו חברת השיווק לא תפעל לגיוס חברים חדשים (ע' 338-339).
כעולה מעדות נחומי, חברות השיווק, לרבות א.י.מ., המשיכו ופעלו לאורך כל הדרך במתכונת דומה של גיוס חברים חדשים מבלי שתוכן פעילותם דווח בחשבוניות כמו שהוא (ע' 1240-1241, 1295-1296).
85. הנה כי כן, למעט ביחס לחשבונית האמורה, היה במנגנון ההתחשבנות כדי להסתיר לגמרי מעיני המבקרים את אופי הפעילות האמיתית. מהערות רו"ח אילן ניתן להסיק שהרישום בחשבוניות היה בעל משמעות.
ב"כ נאשם 3 טוען שכל הטענות הנוגעות להסוואה של פעילות חברות השיווק מפני גורמי ביקורת הן טענות שצריכות היו להופיע בכתב האישום, ככל שהמאשימה מבקשת להתבסס עליהן. איני מקבלת את הטענה, שכן מדובר בטענה ראייתית בתוך פסיפס הראיות שהמאשימה מבקשת להתבסס עליו, וכידוע החובה בכתב האישום היא לפרט את העובדות ולא את הראיות להוכחתן.