אעיר כי עדות מועלם בכללותה לא הייתה מרשימה, וניכר היה שגם הוא כמו בכירים נוספים מבקש להרחיק את עצמו מכל אזור סכנה ממשי. עם זאת, אני סבורה שיש לייחס משקל לתיאוריו שהובאו לעיל, שהיו מפורטים, קונקרטיים, התייחסו לארועים והוראות ספציפיים ועוררו אמון.
135. הרץ, מנהל מחוז יהודה ומחוז דרום התייחס אף הוא למדיניות סלנט לצירוף מבוטחים חדשים לקופה, ציין כי תכנית העבודה של סלנט כללה גידול נכבד במספר החברים, כי הגידול במספר החברים אינו צומח יש מאין, וכי אמנם לא נאמרו אמירות מפורשות, אך הבנתו הברורה מתוקף תפקידו הייתה שסלנט מודע לכך שנעשית פעילות לצירוף חברים חדשים לקופה באמצעות חברות השיווק ובתשלום (ע' 5013, 5014).
--- סוף עמוד 54 ---
אציין שכמו יתר העדים גם הרץ שמר על עצמו, ומקובלות עליי טענות ההגנה בכל הנוגע לניסיונו של הרץ להרחיק את עצמו מהנושא של צירוף חברים חדשים בתמורה ובאמצעות חברות השיווק, שאינו מתיישב עם נתונים מזמן אמת המעידים על מודעות ומעורבות בנושא. ההגנה מפנה למכתב שהופנה להרץ והועבר על ידו לאישור עליאש ונוגע לבקשה להחזר הוצאות של סוכן משנה ששילם למבוטחים עבור השבתם לקופה. הרץ אישר כי הבין את משמעות המכתב (נ/162, ע' 5037). גם מעדותם של ד"ר יונס מסעד ובן דוד עולה מודעותו ומעורבותו בצירוף חברים חדשים (בן דוד - ע' 7650, 7653, ד"ר יונס מסעד- ע' 2051-2052).
136. למברגר, חבר הועד המפקח, שעסק בעצמו בגיוס חברים חדשים לקופה וסגר את התנאים מול סלנט, מסר שסלנט ידע על כך שמשולמים כספים עבור גיוס חברים חדשים (ע' 4017-4019).
למברגר, כאמור, היה נאשם בכתב האישום המקורי ומשפטו הופרד, אלא שהאישום נגדו קשור לעבירות מס ולא מצאתי סיבה לפקפק בתיאוריו בכל הנוגע לצירוף מבוטחים.
137. שלישית, סיבוני תיאר באופן מעורר אמון מפגש בינו לבין סלנט במרפאת הטורים בירושלים במסגרתו החמיא לו סלנט על גיוס אנשי ישיבת המתמידים כחברים בקופה ואמר שהוא מצדיע לו על כך (סיבוני ע' 5804, 5814).
תיאורו של סיבוני משתלב עם המכתב שנשלח אליו על ידי חברוני, בשלהי שנת 2003, מכתב שאליו היה סלנט מכותב, ובו שיבח חברוני את סיבוני וחברת אור יצחק על המאמצים הבלתי נלאים "למען מטרה אחת – הגדלת מספר המבוטחים" (נ/53, ע' 5207-5208). מועלם ועליאש שהיו אף הם מכותבים אישרו שקיבלו עותק מהמכתב (ע' 6242, 4150). סלנט לעומתם לא רק שלא זכר שקיבל את המכתב אלא גם טען שלא ניתן להבינו ואישר שמדובר בעוד מסמך "שאני לא יודע להתייחס אליהם" (ע' 8586). לא זו בלבד שהתייחסות סלנט הייתה מוקשית ולא עוררה אמון, אלא גם שההכחשה אינה מתיישבת עם העובדה שיתר המכותבים קיבלו את המכתב, כשמבחינת חברוני הייתה חשיבות שהמכתב יגיע לסלנט, שכן הוא מפרט את הישגי מחוז ירושלים בנושא צירוף חברים חדשים, נושא שכאמור עליו נמדדו מנהלי המחוזות. לפיכך, אני מקבלת את טענת ההגנה שהמסקנה המתבקשת היא שהמכתב הגיע לסלנט.