בפועל, ב – 5.12.06 יוצאת החשבונית הראשונה מחברת השיווק ג.פ. למאוחדת. בחשבונית נרשם "מקדמות עבור שב"ן" (ת/130 חשבונית מס' 21421). בסמוך לכך מורה עליאש לנביל להוציא מיידית באותו יום חשבונית של אלחיאת לג.פ. בקשר להתחשבנות עבור מבוטחים שאלחיאת צירפה למאוחדת, ולרשום עליה "ע"ח ביטוחים משלימים" (ת/239, ע' 1652, 4417). כמו בהקשר של סיבוני גם בהקשר של ג.פ. הרישום האמור נמשך עד ינואר 2007 (ת/145), ולדברי כנרת פעלה כך בהוראת עליאש (ע' 1042).
288. שתי החברות, מסיבי וג.פ. פעלו בהקשר של אלחיאת באותה מתכונת שתוארה בפרק הראשון של שימוש בתבניות המרה כפי שהונחו ורישום בחשבוניות של התוכן של שיווק שב"ן (כנרת – ע' 1033-1044, ת/130, ת/135- ת/144, סיבוני ע' 5892-5893, 5888-5889, ת/189, נחומי ע' 1179-1185).
289. אציין כי גם בפרק זה חזר עליאש על הטענה הלא משכנעת שהוא לא היה מעורב ברישומים, אך גם כאן לא הצליח לספק שום הסבר חלופי מניח את הדעת ומעורר אמון (ע' 4420-4422).
בסיכומי נאשם 1 מצוין מפורשות שעליאש הוא שהחליט שפעילות השיווק של אלחיאת והתשלום שהעבירה הקופה יעשו באמצעות חברות השיווק. עוד צוין כי חברות השיווק קיבלו עמלה עבור כל מבוטח שעבר ונשאר במאוחדת בהיותן מעין חברות ביטוח. לטענת ההגנה, מצבה הכלכלי הקשה של אלחיאת ובקשת המקדמות השונות על ידה, תמכו בצורך לערב את חברות השיווק כמעין חברות ביטוח שלקחו על עצמן תמורת פרמיה את הסיכון בהשבת כספים לקופה במקרה של עזיבה המונית של מבוטחים, כספים שצפוי קושי לגבות בחזרה מאלחיאת (סעיפים 139-141 לסיכומי נאשם 1).
טענה זו עלתה עוד בחקירות עליאש במשטרה, כשעליאש תיאר שבמחצית שנות התשעים היה מעבר המוני של מבוטחים במזרח ירושלים ולאחריו ביטול המוני שאותו ספג המשווק דאז אילן עזרא, ובעקבותיו יצאה הנחיה בע"פ שהסיכון במזרח ירושלים ייפול על חברות השיווק (ת/21 שו' 90-98).
הטענה אמנם נטענה כבר בחקירה במשטרה, כך שהיא אינה כבושה, ואולם אין בה ממש להשקפתי, הן במובן זה שלא הוצג אימות להנחיה והן לגופם של דברים.
290. כפי שפורט בהרחבה ביחס לחלק הראשון, הקופה נהגה באותן שנים לשלם עבור צירוף המבוטחים לגורמים שהביאו מבוטחים (סוכני משנה ונציגי קהילות או רופאים) במקרים לא מעטים לא במישרין אלא באמצעות אור יצחק, חברת השיווק של סיבוני. באותם מקרים אור יצחק לא ביצעה
--- סוף עמוד 98 ---