ההלוואה הנזכרת ניתנה בשמונה שיקים דחויים שיצאו מאור יצחק לאלחיאת שמועד פרעונו של הראשון ביום 8.1.07 והאחרון ב – 26.2.07 (נ/45). סיבוני הדגיש בסיכומיו את הסיכון שהיה מוטל עליו בקשר לסכומים אלה נוכח תביעתה התלויה ועומדת של קופ"ח לאומית לביטול מעבר המבוטחים, והסיכון שתשלומים שהעביר לאלחיאת לא יוחזרו ולא יהיה מנין לגבות אותם.
294. בטענה זו עשוי להיות ממש בכל הנוגע לסכום של 3 מיליון ₪ אם סיבוני היה מראה שהקופה לא העבירה לו כספים בהתאמה עובר למועדי התשלום, כך שהוא נשא בסיכון. ואולם, זאת לא הוצג, ובשל העובדה שחשבוניות שקשורות לאלחיאת יצאו לא רק ממסיבי אלא גם מאור יצחק (לדוגמא חשבוניות 417, 418, 423 של אור יצחק, וכן ע' 6084, 6087), ומכיוון שבאותה תקופה העבירה הקופה לסיבוני סכומים נכבדים, אין בפני ביהמ"ש ראיה שסיבוני נשא בסיכון ביחס לסכום זה, ולא קיבל מהקופה כספים בסכומים המכסים את ההעברות, ועל הטוענים את הטענה היה מוטל להראות לביהמ"ש שאכן מדובר בהלוואה מכיסו של סיבוני ובסיכון שנשא בו, ולא להסתפק ברמה ההצהרתית בלבד.
מעבר לכך, בניגוד לטענה המתוארת, מגרסת עליאש עולה כי מדובר היה בסכומים שהועברו בקשר למבוטחים שכבר עברו אך טרם אושרו מול המל"ל, כך שלגביהם לא היה אמור להיות סיכון והקופה הסכימה לשלם עבורם (ת/23 שו' 183-198).
295. גם לגוף הטענה אעיר כי בהתנהלות הכספית השוטפת קיימת התחשבנות שוטפת בין הקופה לאלחיאת, דרך חברות השיווק, ולא אמורה להיות בעיה בביצוע התקזזות במידת הצורך, כשהסיכון, אם בכלל, עלול היה להתקיים רק בשלב הסופיים של מעבר המבוטחים, ועד אז ניתן היה לבצע קיזוז והתחשבנות בתוך תשלומי השיווק עצמם דרך חברות השיווק ובכל עת ניתן היה להתקזז ישירות מול אלחיאת מול התשלומים השוטפים.
בנוסף, יש בעובדה שהנושא לא עלה כלל מול אלחיאת כדי לתמוך במסקנה שלא היה מדובר בסיכון אמיתי ובקניית סיכון ביטוחית.
296. ואחרון, מהציטוטים שהובאו לעיל עולה שההנחה הייתה שהמבוטחים מעוניינים בשירותיו של הרופא שלהם ויעברו אחריו, כשהמעבר מבחינתם אינו כרוך בעלויות והוא מהווה תנאי לכך שימשיכו לקבל את הטיפול הרפואי במרפאות. מדובר בסיטואציה שהיא שונה ממצב של קניית מבוטחים שיש להם אינטרס להמשיך ולנדוד מקופה לקופה. בנסיבות כאלה, תשלום עמלה בשיעור נכבד כל כך בשביל סיכון תיאורטי ביחס להיקף מצומצם של מצטרפים, אם בכלל, אינו מתקבל על הדעת.