10. באשר לטענת התובעת כי הבקשה לעיכוב הליכים לא הוגשה בהתאם להוראות פרק כח' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") נטען כי הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה ביחד עם ההתנגדות, והיא מתחייבת מכוח תקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"), ולא מכוח תקנות סדר הדין האזרחי.
--- סוף עמוד 3 ---
11. תשובת התובעת הוגשה ביום 24.10.19 ובהחלטה מיום 29.10.19 נקבע דיון ליום 3.11.19, אשר בשל בקשת דחייה שהוגשה התקיים סופו של יום ביום 5.11.19.
12. במעמד הדיון טען נציג התובעת כי הבין שהחלטת בית המשפט שבמסגרתה נקבע דיון כוונה לבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בלבד ולא להתנגדות גופה. נציג התובעת טען כי התובעת חפצה להשלים טיעון לגוף ההתנגדות וכי היא עומדת על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת טרם מתן החלטה בהתנגדות.
13. באשר לבקשה להארכת מועד טענה התובעת כי בוצעה המצאה כדין במספר כתובות, ולפיכך, אין להיעתר לבקשה. לגוף ההתנגדות נטען, תוך, שכאמור, נטען שאין מדובר במיצוי מלוא הטיעונים, כי הנתבעת חבה לתובעת בגין דמי שכירות, נזקים שנגרמו למושכר ועיכוב בפינוי. באשר לטענה להעדר יריבות נטען כי קיימים פסקי דין המאשרים את המחאת הזכויות מהחברות שהן צד לשטר החוב לתובעת. באשר לטענה להעדרו של חוב טענה התובעת כי נשלחו לנתבעת מספר התראות, אשר במסגרת תשובות להן הודתה הנתבעת בקיומו של חוב וטענת הנתבעת כי החוב שולם מהווה הרחבת חזית.
14. בכל הנוגע לבקשה לעיכוב הליכים נטען כי היא לא הוגשה בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי ומכל מקום אין לה עילה לאור קיומו של החוב.
15. התובעת טענה עוד כי בית המשפט נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה וזאת לאור תניית שיפוט ייחודית עליה הסכימו הצדדים בשטר החוב ולפיה הסמכות המקומית תהיה לבית המשפט השלום בתל אביב.
16. בתשובה לטענה בדבר העדר סמכות מקומית טענה הנתבעת כי כתובתה הינה בירושלים. מכל מקום נטען כי לא הוגשה בקשה להעברת מקום דיון והטענה לא נטענה בהזדמנות הראשונה.
17. בפתח הדברים ייאמר בכל הנוגע לטענת התובעת כי לא הגיעה ערוכה לדיון בהתנגדות וכי היא מבקשת להשלים טיעונים ולחקור את המצהיר מטעם הנתבעת, כי ממילא בידי בית המשפט הסמכות לדון בהתנגדות על-יסוד הבקשה בלבד, וזאת לפי תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל ותקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.
18. הלכה פסוקה היא כי די לו למבקש רשות להתגונן אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית, ולוּ בדוחק, נגד התביעה כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו, וכך נפסק: