לעמדתה של המאשימה, העבירה של אחריות מנהלים בה הורשע גורדון באישום זה לא בוטלה במסגרת תיקון 21, לנוכח הוראת המעבר הקבועה בו.
29. בנוגע לנאשמים מקבוצת נאשמי מכרז עוטף עזה (נאשמים 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 32, 33), הנוגעים לאישום השני, עמדה המאשימה בטיעוניה על כך שעבירת ההסדר הכובל הינה עבירת הליבה של חוק התחרות הכלכלית, וכי היא נועדה למנוע הסדר בין מתחרים, שעלול למנוע את התחרות בשוק. המאשימה הפנתה לקביעות שבהכרעת הדין ובהחלטה מיום 12/1/2014, לפיהן התאגדות מודעת של מתחרים בענף מסוים, שלא לגשת למכרז כדי לכפות על המציע את שינוי התנאים שבו, מונעת תחרות חופשית לגבי אותו מכרז, וככזו היא מהווה הסדר כובל.
--- סוף עמוד 17 ---
לעמדתה של המאשימה, מתקיימות במקרה זה נסיבות המשליכות לחומרה על מידת הפגיעה בערך המוגן. כך, מדובר בתיאום הנוגע למכרז ציבורי בו הרשות, המחויבת לעריכת מכרז, שבויה של ההליך. בנוסף, מדובר במכרז חיוני ביותר, בהיקף כספי גדול, שנועד להציל חיים ולהגן על תושבי יישובי עוטף עזה.
לטענת המאשימה, העבירות לא בוצעו באופן ספונטני, אלא באופן מאורגן ומתוכנן ולאחר תכנון מראש. לעניין זה ציינה, כי מעשי העבירה כללו שתי פגישות בהן נכחו מעורבים רבים, נערכו במסגרתם שיחות טלפון בין נאשמים ונחתמו שני הסדרים כובלים, בדרך של העברת פקסים בין המעורבים.
המאשימה פירטה, כי כתוצאה מביצוע העבירות המכרז בוטל, ונדרש פרסומו של מכרז חדש. בכך נגרם עיכוב בביצוע העבודות, התושבים נותרו חסרי הגנה והמדינה נאלצה לשאת בעלות כלכלית נוספת.
לנוכח האמור סבורה המאשימה, כי מעשי העבירה בהם הורשעו קבלני מכרז עוטף עזה חמורים באופן יחסי למקרים דומים.
לעמדת המאשימה, נקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון, כי הענישה הראויה בעבירות של הגבלים עסקיים היא מאסר מאחורי סורג ובריח בתוספת קנס משמעותי. בכך, טענה, יש כדי לייצר מסר הרתעתי חשוב מפני ביצוען של עבירות כאמור, שהינן עבירות חמורות, שהתמריץ הכלכלי לביצוען גדול ושהקושי לגלותן רב.
30. המאשימה טענה, כי יש להבחין בין הנאשמים הכלולים בקבוצת קבלני מכרז עוטף עזה, ולחלקם לשתי קבוצות, כדלהלן:
א. נאשמים 8, 10, 12, 16 ו-18 הם יחידי נאשמים שמעורבותם כללה השתתפות בפגישה הראשונה, השתתפות בפגישה השנייה וחתימה על מכתב כתב היד. נאשמים אלה, למעט נאשם 16, חתמו גם על מסמך החתימות. ביחס אליהם ביקשה המאשימה לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין ארבעה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, לבין ארבעה חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, ומתחם קנס שנע בין 100,000 ₪ לבין 150,000 ₪, בכפוף למצבו הכלכלי של כל נאשם. הכול בצירוף מאסר על תנאי ופסילה מלשמש כדירקטור, לפי סעיף 226 חוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").