37. לטענתה של עו"ד בן משה, אף שגורדון שימש כמנכ"ל התאחדות הקבלנים, הוא לא נמנה על הדרג הבכיר ביותר בארגון ולא התווה מדיניות, אלא היה סוג של "אאוט סיידר", שהיה אחראי רק על מנגנון העובדים. הסנגורית לא התעלמה מכך שטענתה זו לא אומצה בהכרעת הדין, אך טענה, כי גם אם הטענה לא התקבלה בנוגע לאשמה, היא רלבנטית לעניין העונש.
עוד טענה עו"ד בן משה, כי החלטת התאחדות הקבלנים על פרסום המודעה התקבלה בישיבת חירום של ועדת הנשיאות, שגורדון לא נמנה על חבריה ולא היה לו מעמד בקבלת ההחלטה.
38. הסנגורית עמדה על כך שלגורדון לא היה עניין אישי בהמלצה לחברי ההתאחדות, אלא רצון למלא את תפקידו ולהגן על ציבור הקבלנים אותו הוא משרת. בכך שונות נסיבות ביצוע העבירה בה הורשע באופן מהותי מנסיבות רגילות של ביצוע עבירה של הסדר כובל.
הסנגורית טענה עוד, כי מידת הפגיעה באינטרס הציבורי שנגרמה מביצוע העבירה היא קלת ערך בלבד. לעניין זה טענה, כי במעשיו של הנאשם לא דבק פגם מוסרי של מעשי מרמה או
--- סוף עמוד 22 ---
שחיתות, וכי המלצתה של התאחדות הקבלנים לא נועדה להעשיר את הקבלנים, אלא להגן על חבריה מפני קריסה ופשיטת רגל, ובכך להגן גם על הציבור.
39. עוד עמדה הסנגורית על הנזקים שנגרמו לגורדון בשל האירועים בהם הורשע, ששינו את מסלול חייו האישי והמקצועי, על פרק הזמן הארוך באופן חסר תקדים, לטענתה, מאז הוגש כתב האישום בשנת 2010. לדבריה, ההליך הארוך והמסורבל גרם לגורדון עינוי דין בלתי רגיל ונזקים עצומים, כאשר הקריירה שלו נקטעה בגיל 36 ומאז הוא התקשה למצוא עבודה והיה מובטל במשך מספר שנים. לא רק שלנאשם לא היתה יד בהתמשכות ההליכים, אלא שהוא פנה בבקשה להפריד את משפטו, אך זו נדחתה על ידי בית המשפט.
40. עו"ד בן משה הפנתה לעונשים שהוטלו על נאשמי ההתאחדות בהסכמת המאשימה וטענה, כי לאורם עמדתה העונשית של המאשימה בנוגע לגורדון אינה מוסברת.
לטענתה, בובליל, לגביו הסתפקה המאשימה בעונש של שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות, היה הדמות החזקה והדומיננטית ביותר בהתאחדות הקבלנים, הוא זה שיזם את הפרסומים והחליט עליהם, והיה קבלן בעצמו.
נאשם 5, שבשל מעשיו באישום הראשון נידון לעונש של שני חודשי מאסר בעבודות שירות, היה הרוח החיה, המוציא והמביא. הוא היה חבר הנשיאות, השתתף לפחות בשתי פגישות של קבלני מכרז עוטף עזה, הביע תמיכה במהלך והמליץ להם לא להגיש הצעות למכרז.