154. בנסיבות בהן לא הוכח קיומו של נזק קונקרטי, וכאשר בנסיבות המקרה שלפניי סוג העבירה אינו מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, אני דוחה את בקשת הנאשמים לביטול הרשעתם.
מתחם העונש ההולם:
155. על הערך המוגן על ידי דיני ההגבלים העסקיים והתחרות הכלכלית עמדנו לעיל.
156. מידת הפגיעה בערך המוגן אינה מבוטלת.
גורדון, כמו נאשמי ההתאחדות האחרים, פעל במסגרת התאחדות הקבלנים. מדובר בגוף מוכר, נחשב ובעל השפעה. קו הפעולה בו נקטו נאשמי ההתאחדות נגע למכרזי בניה, שמטבע הדברים היקפם הכספי רב.
ההסדר הכובל בו נקטו קבלני מכרז עוטף עזה הביא לכישלונו של מכרז בהיקף כספי משמעותי, בנסיבות בהן מפרסם המכרז כבול לדיני המכרזים, והוא מנוע מלבצע את העבודות ללא מכרז.
--- סוף עמוד 50 ---
157. מעשיו של גורדון, שכללו פרסום מכתבו של בובליל, אישור נוסח מודעה בחתימתו של בובליל ולקיחת חלק בפרסומה, אינם מעשים המבוצעים באופן ספונטני או אקראי, אלא לאחר מידה מסוימת של תכנון, לכל הפחות. לעומת זאת, אחריותו כמנהל לניסוח ופרסום העלון על ידי נאשמים 3 ו-4, הוטלה עליו בשל מחדלו מלהבטיח את הוראות החוק, ולא בשל מעשה שבוצע לאחר תכנון.
158. מידת התכנון שהושקעה על ידי קבלני מכרז עוטף עזה נלמדת מחלקו היחסי של כל אחד מהם בביצוע עבירה, כפי שיפורט לקמן. מטבע הדברים, הקבלנים שמעורבותם גבוהה יותר פעלו לאחר תכנון רב יותר. לעומתם, הקבלנים שהיו פסיביים יחסית, ונענו לפנייה שהופנתה אליהם על ידי האחרים, לא השקיעו בתכנון העבירה, אם בכלל נטלו חלק בתכנון.
159. חלקו היחסי של גורדון בביצוע העבירות באישום הראשון נמוך באופן ניכר מחלקם של נאשמים 1 ו-5. נאשם 1 שימש בתפקיד הבכיר ביותר בהתאחדות. הוא זה שקרא את הקריאה לקבלנים וחתם על המכתב שפורסם בעיתונות. נאשם 5 כיהן כחבר בנשיאות ההתאחדות, היה בעלים של חברת בניה, תמך באופן אקטיבי ונמרץ בהתארגנות קבלני מכרז עוטף עזה והמליץ להם שלא לגשת למכרז.
חלקו היחסי של גורדון בביצוע העבירה באישום השלישי נמוך מחלקם של נאשמים 3 ו-4, ואף מחלקו של נאשם 1. נאשמים 3 ו-4 הם שבצעו את מעשי העבירה בפועל, בעוד גורדון נושא באחריות למעשיהם כמנהל. חלקו של נאשם 1 בעבירה זו גבוה מחלקו של גורדון, כנגזרת ממידת הבכירות של כל אחד מהם בהתאחדות.
160. חלקם היחסי של כל אחד מקבלני מכרז עוטף עזה נלמד ממידת מעורבותו ביצירתו של ההסדר הכובל. שלא כעמדת המאשימה, אני סבור כי מידת מעורבותם של הנאשמים נלמדת ממכלול העובדות הרלבנטיות, ולא רק ממספר הפגישות בהן השתתפו.