--- סוף עמוד 78 ---
סעיף 425 לחוק העונשין. באשר לאישום הראשון מסכים אני לדעתו של השופט אלרון שנכון לדחות את הערעור בכך שהכרעת הדין המזכה בבית משפט קמא תיוותר על כנה לגביו. על זיכויו של המשיב מהאישום השלישי לכתב האישום לא הוגש ערעור. גם באשר למשיב 2 דעתי כדעת השופט אלרון, וזאת כנגזרת מן הקשר בין משיב 2 לבין המשיב וכן מן העובדה כי בנוגע לפרשת העברת המסמכים באישום הרביעי לא יוחסה למשיב 2 כל עבירה.
הערעור עוסק בהבחנה בין מצב בו עובד ציבור מצוי בניגוד עניינים באופן שאינו חוצה את הרף הפלילי לבין מצב בו ניגוד העניינים מהווה עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים. על כך נכתב כי חבל דק מפריד בין האיסור הפלילי מזה לבין ההתנהגות הלא פלילית מזה (ע"פ 884/80 מדינת ישראל נ' גרוסמן (להלן: עניין גרוסמן), פס' 7 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' ברק). על חבל דק זה הילך המשיב. הדקוּת בחבל אינה פותרת את בית משפט זה מלהגדיר מהו הצד המותר ומהו הצד האסור. בהתאם לעקרונות של המשפט הפלילי אל לעבירה להיות עמומה מדי באופן שלא ברור לאדם האם הוא עבר את העבירה עד שבית משפט יאמר את דברו. הכללים יש לקבוע מראש. התוצאה במשפט הפלילי – להרשעה או לזיכוי – אינה חזות הכל. רחוק מכך. הדרך של מלאכת ההכרעה עומדת במרכז. לכן, חיוני להדגיש את החשיבות, וביתר שאת ביחס לעבירה שאופייה וגבולותיה אינם מהברורים, כי בית משפט יפעל בדקדקנות במסגרת הכרעת הדין תוך בדיקת ובחינת הכללים והעקרונות ברובד המשפטי, לצד העבודה של קביעת העובדות. כך במיוחד בעבירה הנידונה – הפרת אמונים. וכך במיוחד במקרים כגון מקרנו בהם יש להסביר את הדרך בה המשיב הורשע בחלק מן האישומים וזוכה מחלק אחר. סבורני כי הכרעה קפדנית בדרך האמורה תביא לעיבוי החבל ותסייע לשופט לזהות את הכתם הפלילי או היעדרו, ולו מחמת ספק סביר, בתיק המסוים הנידון בפניו.
להלן אתייחס לפרשות השונות לפי הסדר בו הן מוצגות בחוות הדעת של השופט אלרון. בטרם זאת, אציג את הדין החולש על הערעור שבפנינו.
המסגרת הנורמטיבית
--- סוף עמוד 79 ---
2. חברי השופט אלרון היטיב להציג את המצב המשפטי ביחס לעבירת הפרת אמונים. לנוכח עמדתי, אשר רואה בחלק ממעשיו של המשיב – גם אלו שאינם פליליים – ככאלו שנעשו בניגוד עניינים, יוצג את אשר נדרש להבהרה.
סעיף 284 לחוק העונשין קובע:
"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים."