דרישת הפן המחמיר מעוגנת בלשון החוק. כזכור, אחד מחמשת החלקים של העבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין כפי שהובאה לעיל (סעיף 2 לחוות דעתי) הוא "מעשה... הפוגע בציבור". הואיל וניתן לסבור כי כל מצב של ניגוד עניינים פוגע בציבור, במקרים אלו תוכנה של דרישת הפן המחמיר הוא שיש להביא לפגיעה מהותית באחד או יותר מהערכים המוגנים שעומדים בבסיס האיסור הפלילי על מרמה והפרת אמונים. רק בהתקיים תנאי זה ניתן יהיה לקבוע שניגוד העניינים חמור מספיק בכדי להצדיק הרשעה בפלילים (עניין שבס, עמ' 417-416). עוד נקבע בפסיקה כי על אף השוני המסוים בין סעיף 284 לבין סעיף 425 ניתן להשליך את הנורמות המקובלות ודרך הפרשנות של הסעיף הראשון על זה האחרון. זאת ביתר שאת עת מדובר בהפרת
--- סוף עמוד 83 ---
אמונים בתאגיד הנושאת אופי ציבורי, כמו בענייננו (ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל (2014), פסקה נט (להלן: עניין דנקנר)).
פן מחמיר מהו? הוא פגיעה מהותית באחד או יותר מן הערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי. הפסיקה קבעה כי יש לבחון את הפן המחמיר בפגיעה מהותית בלפחות אחד משלושת הערכים עליהם מגן האיסור הפלילי על הפרת אמונים – אמון הציבור, טוהר המידות של עובדי הציבור, והאינטרס הציבורי. הראשון נועד להגן על תדמיתו של המִנהל בעיניי הציבור, החיונית לשם תפקוד הכרחי של המִנהל ולשם שמירתה של חובת האמונים החבים עובדי הציבור לציבור. הערך השני נועד להבטיח את טוהר המידות, התנהגות ישרה והגונה של עובדי הציבור במסגרת תפקידם למען הציבור. הערך השלישי תפקידו לוודא את פעילותו התקינה של המִנהל, שהאינטרס הציבורי שביסוד התפקיד הציבורי יוגשם הלכה למעשה, ושעובד הציבור יגשים את תפקידו כנדרש (ראו עניין שבס, פס' 33-35 ו-45 לפסק דינו של הנשיא א' ברק וראו סעיף 12 לחוות דעתו של חברי השופט אלרון). הראשון עיניו לציבור, השני מבטו לעובד הציבור והשלישי צופה על המִנהל.
הפסיקה אף קבעה כלי עזר למדוד פגיעה מהותית בשלושת הערכים. בעניין שבס צוינו שלושה מבחני עזר לשם כך, אשר אינם בגדר רשימה סגורה. הראשון, עוצמת ניגוד העניינים – ככל שניגוד העניינים נובע מקשר משפחתי קרוב, או כזה שבבסיסו עומד אינטרס אישי או כלכלי, יש לראות אותו כניגוד בעוצמה גבוהה וככזה המחזק את הסבירות שיביא לפגיעה מהותית בערכים המוגנים. לעומת זאת, ניגוד עניינים המבוסס על קשר מזדמן או כזה הנובע מניגוד עניינים מוסדי, להבדיל מאישי, יהא ניגוד עניינים שעוצמתו נמוכה יותר. מבחן העזר השני הינו הסטייה מן השורה – קיומה ומידתה – הגלומה בניגוד העניינים. היינו באיזו מידה, אם בכלל, פעל עובד הציבור בניגוד לכללים ולהוראות להם הוא כפוף וחרג מסמכותו. עוד יש לקחת בחשבון האם הסטייה מן השורה נמשכה לאורך זמן או שמא מדובר על אירוע חד-פעמי. מבחן העזר השלישי הינו מעמדו של עובד הציבור. ככל שמעמדו של העובד גבוה יותר וככל שבמסגרת תפקידו מוקנות לו סמכויות ניהול והשפעה על עובדי ציבור אחרים, תתגבר האפשרות לפגיעה מהותית בערכים המוגנים (עניין שבס, בפס' 51-53 לפסק דינו של הנשיא א' ברק). עוד נקבע כי יש לבחון את מעמדו של עובד הציבור ביחס להיררכיה ברשות הציבורית אליה הוא משתייך ולא ביחס לכלל השירות הציבורי (ע"פ 846/12 ויטה נ' מדינת ישראל (2013), בפס' 72). שלושת כלי העזר מתמקדים בעובד הציבור –