ברם, התמונה הכוללת באישומים ובמעשים בהם יש לקבוע שהמשיב פעל בניגוד עניינים מותירה רושם כי לא פעם המשיב נהג בנמל אשדוד במידה מסוימת כבשלו, וכי לא חשש מלערב את ידיו בנושאים רבים, אף אם נושאים אלו אינם מענייניו או חמור מכך –שהתערבות זו עשויה להיחזות כהתנהגות בלתי הולמת. כאמור בפתח הדברים, המשיב הילך על החבל הדק המפריד בין ההתנהגות הפלילית לבין זו שאינה. אך לאור הדברים הללו חשוב לבחון את הדיכוטומיה הזו באור מעט שונה. במקרים בהם עסקינן בעובדי ציבור, זיכוי במשפט פלילי אינו חייב להיות חזות הכל. בהקשר זה יהיה נכון להיזכר במספר מילים שנכתבו בע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אולמרט (2016):
--- סוף עמוד 97 ---
...אך עם כל החשיבות הברורה של המשפט – לא היא. אכן, אם אדם מורשע, וביתר שאת כאשר מדובר באיש ציבור, כתם על ראשו ויש להטיל עליו העונש הראוי. מנגד, היה ויזוכה – אין אלא לכבד את גזירת הדין. אך גישה בינארית זו מוציאה רכיב ציבורי חשוב מהמשוואה. הרשעה בפלילים לחוד, ונוהל ציבורי לחוד... המסקנה לפיה יש לזכות... הינה סוף פסוק במשפט אך לאו דווקא במישור הציבורי (פס' 3 לחוות דעתי).
ויודגש, לא באתי לפסוק או לחרוץ גורל בדבר התנהלותו המנהלית של המשיב. המסגרת אינה הליך מנהלי-משמעתי אלא הליך פלילי בו הוגש כתב אישום, על כל המשתמע מכך. עם זאת, מצאתי לנכון להבהיר שההחלטה לזכות את המשיב מעבירות שונות אינה נובעת מאי הכרה בפגמים במעשיו אלא מכך שהסטנדרט הוא המשפט הפלילי, על הייחוד שבו.
15. באשר לעניינו של המשיב 2 בכל הנוגע לאישום השני אני מצרף את דעתי לדעתו של השופט קרא לפיה נכון להותיר את זיכויו מכל אשמה על כנו. בערכאה קמא ייחסה המערערת למשיב 2 שותפות לעבירות לפי סעיפים 284 ו-425 לחוק העונשין. בפנינו מבקשת המדינה להחזיר את הדיון בעניינו לערכאה קמא לשם קביעת ממצאים לגביו. התשתית העובדתית עליה ביקשה המדינה לבסס אישום זה נגעה לפרשיות כי"ל ושמן. מכיוון שבפרשיות אלו זוכה המשיב כך גם יש לקבוע לגבי משיב 2. בעניין פרשת יצואני הגרוטאות ייחסה המדינה למשיב 2 ידיעה לגבי מעשיו של המשיב ובפרט ביחס להימצאותו בפגישה מתאריך 10.8.2011 ולתמיכתו בפתרון של חברת דנה. משיב 2 נשאל על כך הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בפני בית משפט קמא והכחיש את ידיעתו על הדברים (ת/9א בעמ' 16-18; עמ' 7246-7252 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא). המדינה לא הציגה ראיות נוספות התומכות בהיותו של משיב 2 כשותף לביצוע העבירות בפרשת הגרוטאות. משכך, לא מצאתי טעם או צידוק בהחזרת הדיון בעניינו לבית המשפט המחוזי. התוצאה היא שאין לקבל את הערעור נגד זיכויו של משיב 2 בפרשת יצואני הגרוטאות.