מכאן, ולקראת סיום, אתייחס בקצרה לאישום הרביעי – אשר אף בו מצא עצמו המשיב מעבר לרף הפלילי של ניגוד העניינים.
האישום הרביעי – פרשת העברת המסמכים
--- סוף עמוד 98 ---
16. האישום הרביעי מגולל את הפרשה החמורה מבין שלל הפרשיות בהן הואשם המשיב. התנהגותו הבוטה, שאף אינה מוכחשת על ידו, מובילה למסקנה הברורה שהוא קלע עצמו למצב של ניגוד עניינים בצורה אקטיבית ופעל כך למען האינטרס הפרטי שלו וכנגד האינטרס הציבורי לו היה מחויב, תוך מודעות להתנהגות זו. בדרך זו פגע מהותית אף בטוהר המידות ובאמון הציבור.
השתלשלות האירועים המלאה מתוארת בחוות דעתו של חברי אלרון ולא ארחיב לגביה. רק יצוין שהמשיב העביר מסמכים פנימיים של הנמל אשר הוגדרו כחסויים, ובכללם פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון ודו"ח בדיקה של וועדת הביקורת, לידי חברת דנה. זאת לשם סיוע לחברת דנה בהליך משפטי שניהלה כנגד הנמל. הרקע להליך משפטי זה הוא החלטת הנמל על הפסקת ההתקשרות שלו עם תאגידים הקשורים למשיב, ובכללם חברת דנה. עוד נקבע כי למשיב לא הייתה גישה למסמכים אלו והוא קיבל אותם לידיו דרך עובדים אחרים אותם הפעיל לשם כך.
ניגוד העניינים אפוא הוא חריף וזועק. למשיב אינטרס ברור בתוצאת ההליך המשפטי. ייקבע בהליך זה שהחלטת הנמל הייתה כדין הדבר צובע את פעילותה של חברת דנה בנמל באור שלילי, ועל כן גם אותו – שכן לנוכח קשרי חברת דנה עמו התקבלה ההחלטה. האינטרס הפרטי של המשיב בתוצאת ההליך נמצא בהתנגשות חזיתית לאינטרס הנמל, הוא האינטרס הציבורי, בהתנהלות תקינה בנמל אשדוד ללא ניגודי עניינים. ויש להזכיר את המובן מאליו, נמל אשדוד הוא המקום הציבורי אשר המשיב עובד בו וממלא תפקיד משמעותי של יו"ר וועד העובדים הגדול בנמל. על כן, כעובד בנמל הוא אמון על האינטרסים של המקום. אף אם ההחלטה כשלעצמה הייתה שגויה, או למצער לא הכרחית, אין זה מתפקידו של המשיב לקבוע כך. אף אם בית המשפט הדן בתובענה היה מגיע למסקנה כי יש לקבל את טענותיה של דנה, הדבר אינו יכול להכשיר בדיעבד את פעולותיו של המשיב וניגוד העניינים היה עומד בעינו. זאת מכיוון שבעת ניהול ההליך, ברי כי לנמל יש אינטרס משפטי בהצלחתו וכן אינטרס כלכלי בקביעה כי הפסקת ההתקשרות הייתה כדין. אלה, לצד האינטרס הציבורי האמור במנהל תקין אשר יוצג על ידי הנמל בהליך. המשיב פעל בצורה מובהקת כנגד אינטרסים אלו ולטובת האינטרסים הפרטיים שלו.