24. לא אחת נקבע כי יש לצמצם את שיקול הדעת המסור לבית המשפט במקרה של הסכם בוררות בינלאומי אך למקרים החריגים המנויים באמנת ניו יורק.
25. לענין זה ראה רע"א 4716/04 Hotels .com נ' זוז תיירות בע"מ (פורסם בנבו 7.9.2005), (להלן: "פרשת הוטלס קום") שם נדרש בית המשפט לשאלה אימתי יש להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 6 לחוק הבוררות. כב' השופט גרוניס קבע בפסק הדין כי הוראותיה של אמנת ניו יורק מחייבות היענות לבקשה לעיכוב הליכים אלא אם מתקיים אחד משלושת החריגים:
"מנוסחו של סעיף 2(3) לאמנה עולה, כי בית המשפט נדרש להורות על הפניתם של בעלי הדין להליך הבוררות, אלא אם מתקיים אחד משלושת החריגים: הסכם הבוררות בטל ומבוטל (null and void), משולל כוח פעולה inoperative)) או אינו בר ביצוע (incapable of being performed)."
בהמשך, מתייחס כב' הש' גרוניס לעובדה כי היקף שיקול הדעת של בית המשפט בבקשות לעיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, הינו מוגבל ומצומצם ודחיית הבקשה לעיכוב ההליכים תיעשה רק במקרה העונה על אחד משלושת החריגים. כדבריו:
" סבורני, כי כלל השיקולים הנזכרים מובילים למסקנה לפיה מרחב התמרון של בית המשפט על פי סעיף 6 לחוק בצירוף סעיף 2(3) לאמנה, מצומצם באופן משמעותי לעומת מרחב התמרון על פי סעיף 5 לחוק. כאשר מדובר בבוררות אשר חלה עליה האמנה, ומתמלאות הדרישות הרלוונטיות שבסעיף 6 לחוק ובסעיף 2(3) לאמנה (כגון שעיכוב ההליכים התבקש על ידי בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות), הרי שככלל על בית המשפט להורות על עיכוב הליכים אלא אם מתקיים איזה משלושת החריגים שבסעיף 2(3) האמור."
26. לצד האמור, הגמיש בית המשפט העליון את הגבולות וקבע כי אין בהוראות סעיף 6 לחוק הבוררות והוראות אמנת ניו יורק כדי לאיין את סמכותו של בית המשפט מלהימנע מעיכוב הליכים במקרים מיוחדים ונדירים. לעניין זה ראו רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies ,Inc (פורסם בנבו, 11.10.2009), כמו גם רע"א 3331/14 Siemens AG (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 13.8.2014), שם קובע כב' השופט עמית, בפסקה 16 את אלו הדברים:
"הנה כי כן, אין חולק כי גם בדל"ת אמותיו של סעיף 6 לחוק הבוררות, שיקול הדעת אינו ניטל מבית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב הליכים. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה בעניין טבע, מסקנה זו מתיישבת עם אופן ניסוחו של החוק. זאת, שהרי לפי סעיף 6, מקום בו מדובר בהסכם הכפוף לאמנה בינלאומית, על בית המשפט להשתמש בסמכותו 'לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן'. בכך הכפיף המחוקק את הוראות סעיף 6 להוראותיו של סעיף 5. ובמילים אחרות, המחוקק לא קבע כי בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 5(א) לחוק (בו מעוגנת סמכותו של בית המשפט לעכב הליכים), אלא לפי סעיף 5 בכללותו. ממילא, לא נשלל תוקפו של סעיף 5(ג) לחוק, המאפשר לבית המשפט להימנע מעיכוב ההליך אם מצא "טעם מיוחד" לכך. מעצם טיבו, 'טעם מיוחד' זה אינו מתוחם לרשימה סגורה של חריגים, ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו."