החלטה
בפני בקשת המבקשים, הם הנתבעים בתיק העיקרי, לעיכוב ההליכים בהליך דנן, אשר ננקטו נגדם על ידי המשיבים, מכוח הוראות סעיפים 5 ו – 6 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1958 (להלן: "חוק הבוררות").
עיכוב ההליכים מתבקש מכוח תניית בוררות הקבועה בהסכם מיום 2.9.2016 (להלן: "הסכם ההשקעה"), אשר נחתם בין המשיב 1 (להלן: "שמולביץ'") לבין המבקש 2 (להלן:"יעקב פוניה")
רקע עובדתי:
1. בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים שונים בבית המשפט השלום, אשר ננקטו על ידי המבקשים כנגד המשיבים. הליכים אלה עיקרם שתי הלוואות שניתנו למשיבים על ידי המבקשים, ומשלא נפרעו אותן הלוואות, כך לטענת המבקשים, עתרו הם לפרעון ההלוואות על דרך של מימוש הבטחונות שנמצאו בידיהם.
ת.א. 29016-09-16 בבית משפט השלום בתל-אביב, בקשה למימוש שטר חוב נגד שמולביץ', ובקשה במסגרת תיק הוצאה לפועל 533094-01-18 בתל אביב, למימוש המשכון שניתן על מניות שמולביץ בחברה, במסגרתה גם הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים על מניות התובע – בקשה אשר נתקבלה, ובמסגרתה מונה בא כוחו של יעקב פוניה על מניות שמוליביץ' בחברה (בשיעור של 90%).
2. במסגרת תובענה זו, אשר הוגשה על ידי המשיבים כנגד המבקשים ובעקבות אותם הליכים שנקטו המבקשים כנגדם, נטען להפרות של הסכם מייסדים אשר נחתם בין שמולביץ לבין יעקב פוניה. ועוד נטען כי ההלוואות שהעמיד יעקב פוניה למשיבה 2 (להלן: "אם תקשורת המונים בע"מ" ו/או "החברה"), הומרו על פי האופציה שניתנה ליעקב פוניה, להשקעה בחברה ועל כן, כך נטען, אין לאפשר למבקשים לדרוש את פרעון ההלוואות, כספים אשר כאמור הפכו להשקעה בחברה.
3. המשיבים בתביעתם עתרו לסעדים הצהרתיים כדלקמן: סעד הצהרתי לפיו ההלוואה הראשונה הומרה להשקעה בהתאם להסכמי ההלוואות, ומשכך הבטוחות על מניות שמולביץ' בחברת "אם תקשורת המונים בע"מ אשר ניתנו להשבת ההלוואה הראשונה, ובכלל זה המשכון על מניות אם תקשורת המונים בע"מ, ערבותו ושטר החוב שמסר בהתאם להסכם ההלוואה הראשונה – פקעו. כמו כן, סעד הצהרתי לפיו המקדמה בגין ההלוואה השנייה הוענקה למעשה על ידי יעקב פוניה ו/או על ידי אלפא מטאל לאם תקשורת המונים בע"מ ולא על ידי המבקשת 3 (להלן: "מירה פוניה") לשמולביץ', ועל כן, אין שמולביץ' נדרש להשיב למבקשים דבר. סעד הצהרתי נוסף, לפיו המקדמה בגין ההלוואה השנייה הומרה להשקעה. וכן סעד הצהרתי, לפיו הסכם ההשקעה הופר הפרה יסודית על ידי יעקב פוניה ו/או מירה פוניה ועל כן הוא מבוטל.
בנוסף התבקש סעד של פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.
4. בקשת המבקשים לעיכוב ההליכים בתיק זה עד למיצוי ההליכים בבית המשפט השלום הורדה מסדר היום בהסכמת הצדדים. לפיכך נותרה תביעה זו לבירור בפני וההליכים בבית המשפט השלום עוכבו.
לצד זאת, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכים מחמת תניית בוררות שנקבעה בהסכם ההשקעה אשר נחתם בין יעקב פוניה לשמולביץ, ביום 2.9.2016, וזו הבקשה העומדת בפני.
טענות המבקשים:
5. במסגרת בקשתם זו טענו המבקשים, כי יש לעכב ההליכים מכוח הוראת סעיף 18 להסכם המייסדים, הקובעת תניית בוררות אשר מחייבת את הצדדים להסדיר את המחלוקות ביניהם בהליכי בוררות בקפריסין על פי הדין הקפריסאי. ולהלן נוסח ההוראה:
"Any dispute in respect of which amicable settlement has not been reached shall be submitted to arbitration within 30 (thirty) days from the date when the application for the arbitration procedures initiation detailing the dispute's substance was communicated by either party to the other party, before a sole arbitrator designated by mutual consent of the parties. Should the parties fail to designate the sole arbitrator within 30 (thirty) days since the application for arbitration is communicated by either party to the other party, than the sole arbitrator shall be designated by the chamber of commerce of Cyprus upon the request of any party in this respect."
6. לטענת המבקשים, סעיף 5 -6 לחוק הבוררות קובע מפורשות, כי בית המשפט יעכב הליכים משפטיים העומדים בפניו, מקום בו קיימת הסכמה בין הצדדים לפטור את המחלוקות ביניהם בהליך בוררות. טוענים המבקשים, כי על מדינת ישראל וכן על מדינת קפריסין חלות הוראותיה של אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 [נתפרסם בכתבי אמנה מס' 287, כרך 10 עמ' 1] (להלן: "אמנת ניו יורק"), זאת לאחר שמדינת ישראל אימצה ואישרה את האמנה בשנת 1959, ומדינת קפריסין עשתה כן בשנת 1980.
לדידם, יישום של הוראות החוק הנ"ל, מוביל לתוצאה לפיה יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה, זאת בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם המייסדים אשר מורה למסור את בירור המחלוקת לבורר במדינת קפריסין.
משכך, עותרים המבקשים כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, על פי סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, ויורה על עיכוב הליכי התובענה דנן.
7. המבקשים מאזכרים בבקשתם את דברי כב' הש' דנציגר ברע"א 1027/16 גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ נ' Life style Licensing B.V (פורסם בנבו 18.2.16) (להלן :"גלובל מותגים") שם נקבע כי עיכוב ההליכים הוא הכלל ואילו הימנעות מעיכוב הוא החריג. ועוד נטען כי לא מתקיימים בנסיבות העניין החריגים הקבועים בסעיף 6 לחוק הבוררות אשר יצדיקו אי כיבוד הסכם הבוררות.
8. עוד טוענים המבקשים, כי על אף שהסעד לו עותרים המשיבים בכתב תביעתם הינו סעד של ביטול החוזה בשל הפרות נטענות, הרי שאין בכך כדי לקבוע, כי תניית הבוררות בטלה ומבוטלת, מאחר וגם במקרים בהם ההסכם הכללי פוקע בנסיבות כאלו ואחרות, אין בכך כדי להפקיע תניית בוררות כפי שנקבע בפס"ד ברע"א 4986/08 Tyco B uilding Servies נ' אלבקס וידיאו בע"מ (פורסם בנבו 12.4.10).
9. המבקשים בקשו לדחות את טענת המשיבים ולפיה, זנחו הם את תניית הבוררות עת לא טענו לה במסגרת הליכים קודמים או במסגרת בקשות קודמות. לטענתם, ההליכים המתנהלים בבתי משפט השלום אינם נוגעים להסכם ההשקעה ועל כן תניית הבוררות לא חלה בעניינם ומשכך, גם לא הייתה סיבה להעלות את טענת הבוררות עד כה.
נטען, כי ביחס לכל אחת מההלוואות נחתם הסכם מסודר ונפרד מכוחם התנהלו ההליכים בבית משפט השלום ואף לא אחד מהם יונק את חיותו מהסכם ההשקעה דנן כאשר לגביו, ורק לגביו, יש להחיל את תניית הבוררות.
10. בתשובה לתגובת המשיבים טענו המבקשים כי טענת המשיבים, לפיה לא היו מיוצגים על ידי עו"ד עת חתמו על הסכם ההשקעה ולא היו ערים לתניית הבוררות אשר הוכתבה להם, הינה טענה מופרכת מיסודה, זאת במיוחד בהתחשב בעובדה ששמולביץ' הינו עו"ד במקצועו, וחזקה על כל אדם שהוא מודע על מסמך שחתם, לא כל שכן כאשר מדובר בעו"ד פעיל.
11. המבקשים חזרו וביקשו כי בית המשפט יורה על עיכוב הליכי התביעה והעברת המחלוקות המתעוררות להליכי בוררות בקפריסין.
טענות המשיבים:
12. לטענת המשיבים לא מתקיימים התנאים לעיכוב הליכים מכוח תניית הבוררות ומכוח הוראת סעיף 6 לחוק הבוררות. לטענתם, הן מכוח הוראת סעיף 6 לחוק הבוררות והן מכוח אמנת ניו יורק, יש להכיר בנסיבות העניין כחריגות ונדירות המצדיקות דחיית הבקשה לעיכוב ההליכים.
13. המשיבים טענו כי תניית הבוררות בטלה ומבוטלת – עת נוסח ההסכם על ידי עו"ד מטעם המבקשים, אשר בפועל ייצג אך את האינטרסים של יעקב פוניה בכך שדאג להוסיף להסכם ההשקעה תניות מקלות ומיטיבות עם יעקב פוניה, ובד בבד תניות מכבידות ומחמירות עם המשיבים, בין היתר תניית הבוררות אשר יעקב פוניה עמד על מקום קיומה של הבוררות והדין שיחול על ההסכם.
בנסיבות אלו, טוענים המשיבים, כי תניית הבוררות "הוכנסה" להסכם ההשקעה תוך הטעייתם ובחוסר תום לב ועל כן דינה היא בטלות מעיקרה.
14. אשר לטעמים המיוחדים והנדירים נטען, כי הבקשה הנסמכת על תניית בוררות מכוח הסכם ההשקעה, אינה אלא בקשה תכסיסנית ומופרכת שנועדה אך לסרבל הדיון ולהטיל מורא על המשיבים, בהינתן העלויות הכספיות הצפויות בניהול הליך בוררות בחו"ל. לטענתם, מאז שהתגלע הסכסוך בין הצדדים, חזר יעקב פוניה ואיים על שמולביץ', כי אם לא ייעתר לדרישותיו, אזי יפעל הוא לרוקן את כיסו של שמולביץ' ואת קופתה של אם תקשורת המונים על ידי כך שיכפה עליהם את העלויות הגבוהות הכרוכות בקיומה של בוררות חו"ל בקפריסין. בשל התנהלות חסרת תום לב זו טענו המשיבים, כי יש להכיר בנסיבות כחריגות ונדירות המצדיקות דחיית הבקשה.
15. בנוסף, נטען להשתק ושיהוי – נוכח העובדה, כי יעקב פוניה העדיף לנקוט בהליכים משפטיים בארץ, עת נקט בהליכים משפטיים בבית המשפט השלום, וזאת חרף תניית הבוררות בהסכם ההשקעה, מאחר ולטענתם הדבר הלם את האינטרסים הצרים שלו. לטענתם, גם לאחר שהוגשה התביעה דנן, החליט יעקב פוניה להסכים לניהולה בבית משפט בארץ, כפי שעולה מעצם הסכמתו לקבלת הבקשה למתן סעד זמני שהגישו שמולביץ' ואם תקשורת המונים מאחר ולא הקדים כל טענה בתגובתו לעניין קיומו של הסכם בוררות מחייב.
ואם לא די בכך, נטען כי גם לאחר שהגישו המבקשים את הבקשות לעיכוב ההליכים בתביעה בשל הליכים תלויים ועומדים בבית המשפט השלום, נמנע יעקב פוניה מלעורר טענה בדבר עיכוב הליכים בשל תניית בוררות. נטען, כי מהתנהלות יעקב פוניה ניתן להסיק כי לא רק שלא היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות, אלא אף עשה כל שבידו כדי למנוע אותה. כך נטען, כי משהתגלע הסכסוך בין הצדדים, יעקב פוניה מעולם לא פנה אל שמולביץ' וביקש לברר המחלוקת בהליכי בוררות. בהקשר זה נטען, כי תניית הבוררות בהסכם ההשקעה קובעת לוחות זמנים קצרים לפניה לבוררות. על פי הקבוע בסעיף 18.3.3. להסכם, ככל שמחלוקת כלשהי בין הצדדים לא יושבה, הרי שזו תובא לבוררות תוך 30 ימים מיום שבקשה לקיום הבוררות נשלחה על ידי צד אחד למשנהו.
טוענים המשיבים, כי יעקב פוניה מעולם לא פנה אל שמולביץ' בבקשה לפניה להליך בוררות, וזאת למרות שחילוקי הדעות שלהם החלו עוד בסוף שנת 2016. קרי, למעלה משנתיים חלפו עד שיעקב פוניה העלה לפתע טענה בכתב הגנתו בהליך דנן, אודות תניית בוררות שבין הצדדים.
16. עוד נטען בהקשר זה, כי לא זו בלבד שיעקב פוניה לא עמד על זכותו כביכול לברר את המחלוקות שנתגלעו בינו לבין שמולביץ' ואם תקשורת המונים, אלא הוא עצמו פנה (תוך שימוש ב- "Proxy" בדמותן של אפלא מטאל ומירה פוניה) לבתי המשפט השונים בישראל, וביקש להתדיין בהם בנוגע לנושאים המוסדרים על ידי הסכם ההשקעה!
17. עוד גורסים המשיבים, כי מירה פוניה ואלפא מטאל אינם צד להסכם ההשקעה, ועל כן אין הם כפופים לתניית הבוררות. משכך, כיבוד תניית הבוררות יביא לתוצאה אשר תחייב פיצול הדיון, כאשר בעוד המחלוקת בין המשיבים לבין יעקב פוניה תתברר במסגרת הליכי בוררות, הרי שתביעת המשיבים נגד מירה פוניה ואלפא מטאל תתברר בבית המשפט. לטענתם, דבר מצב זה עלול להביא לתוצאות סותרות ובהכרח לחוסר יעילות.
18. לדידם, הניסיון להפנות לאמנת ניו יורק ולרציונלים העומדים מאחורי חקיקתה ואכיפתה מתאיינים לאור העובדה, כי בעניינינו אין מדובר בסכסוך בינ"ל בין שני צדדים בעלי אזרחויות שונות, כי אם בשני אזרחים ישראלים וחברה ישראלית.
19. המשיבים גורסים, כי בית המשפט רשאי לסטות מהכלל, בדבר עיכוב הליכים בשל הסכם בוררות בין הצדדים, ולהורות על אי עיכוב הליכים בנסיבות מיוחדות וכי לדידם מתקיימים בנסיבות העניין נסיבות מיוחדות המצדיקות אי עיכוב ההליכים על אף קיומה של תניית בוררות הן מכוח הדין והן מכוח הוראת אמנת ניו יורק.
20. בהינתן כל האמור, עתרו המשיבים לדחיית הבקשה.
דיון והכרעה:
21. כאשר מוגשת לבית המשפט תובענה בעניין אשר נכרת לגביו הסכם בוררות - סמכותו הבסיסית של בית המשפט הוא לעכב בירורה של התובענה ולהעבירה לבירור בהליכי בוררות. כך נמנעת הפרתו של הסכם הבוררות.
הוראת החוק העיקרית המסדירה את סוגיית עיכוב ההליכים מצויה בסעיף 5 לחוק הבוררות הקובע:
"5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך."
22. בכל הנוגע לתניית הבוררות שחלה עליה "אמנה בין לאומית שישראל צד לה" קבע המחוקק, בסעיף 6 לחוק הבוררות, כי יש להשתמש בסמכות לעכב הליכים בהתאם להוראות אותה אמנה ובכפוף לה:
"6. הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן."
23. בהליך הבוררות הנטען בפני חלה אמנת ניו-יורק, על כך הצדדים אינם חלוקים. סעיף 2 לאמנת ניו יורק קובע כדלקמן:
"1. כל מדינה מתקשרת תכיר בהסכם בכתב שלפיו מתחייבים בעלי הדין למסור לבוררות את סכסוכיהם, כולם או מקצתם, שנתעוררו או עתידים להתעורר לגבי יחס משפטי מוגדר, בין חוזי ובין לא חוזי, הנוגע בעניין שניתן ליישבו בדרך בוררות.
2. הסכם בכתב" כולל גם סעיף בוררות בחוזה, או הסכם בוררות, שנחתמו על ידי בעלי הדין או הכלולים בחליפת מכתבים או טלגרמות.
3. בית המשפט של מדינה מתקשרת, שעה שהובאה לפניו תובענה על ענין שלגביו עשו בעלי הדין הסכם במשמעות סעיף זה, יפנה את בעלי הדין לבוררות, לפי בקשת אחד מהם, זולת אם הוא מוצא שההסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או איננו בר-ביצוע "
24. לא אחת נקבע כי יש לצמצם את שיקול הדעת המסור לבית המשפט במקרה של הסכם בוררות בינלאומי אך למקרים החריגים המנויים באמנת ניו יורק.
25. לענין זה ראה רע"א 4716/04 Hotels .com נ' זוז תיירות בע"מ (פורסם בנבו 7.9.2005), (להלן: "פרשת הוטלס קום") שם נדרש בית המשפט לשאלה אימתי יש להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 6 לחוק הבוררות. כב' השופט גרוניס קבע בפסק הדין כי הוראותיה של אמנת ניו יורק מחייבות היענות לבקשה לעיכוב הליכים אלא אם מתקיים אחד משלושת החריגים:
"מנוסחו של סעיף 2(3) לאמנה עולה, כי בית המשפט נדרש להורות על הפניתם של בעלי הדין להליך הבוררות, אלא אם מתקיים אחד משלושת החריגים: הסכם הבוררות בטל ומבוטל (null and void), משולל כוח פעולה inoperative)) או אינו בר ביצוע (incapable of being performed)."
בהמשך, מתייחס כב' הש' גרוניס לעובדה כי היקף שיקול הדעת של בית המשפט בבקשות לעיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, הינו מוגבל ומצומצם ודחיית הבקשה לעיכוב ההליכים תיעשה רק במקרה העונה על אחד משלושת החריגים. כדבריו:
" סבורני, כי כלל השיקולים הנזכרים מובילים למסקנה לפיה מרחב התמרון של בית המשפט על פי סעיף 6 לחוק בצירוף סעיף 2(3) לאמנה, מצומצם באופן משמעותי לעומת מרחב התמרון על פי סעיף 5 לחוק. כאשר מדובר בבוררות אשר חלה עליה האמנה, ומתמלאות הדרישות הרלוונטיות שבסעיף 6 לחוק ובסעיף 2(3) לאמנה (כגון שעיכוב ההליכים התבקש על ידי בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות), הרי שככלל על בית המשפט להורות על עיכוב הליכים אלא אם מתקיים איזה משלושת החריגים שבסעיף 2(3) האמור."