6. לטענת המבקשים, סעיף 5 -6 לחוק הבוררות קובע מפורשות, כי בית המשפט יעכב הליכים משפטיים העומדים בפניו, מקום בו קיימת הסכמה בין הצדדים לפטור את המחלוקות ביניהם בהליך בוררות. טוענים המבקשים, כי על מדינת ישראל וכן על מדינת קפריסין חלות הוראותיה של אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 [נתפרסם בכתבי אמנה מס' 287, כרך 10 עמ' 1] (להלן: "אמנת ניו יורק"), זאת לאחר שמדינת ישראל אימצה ואישרה את האמנה בשנת 1959, ומדינת קפריסין עשתה כן בשנת 1980.
לדידם, יישום של הוראות החוק הנ"ל, מוביל לתוצאה לפיה יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה, זאת בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם המייסדים אשר מורה למסור את בירור המחלוקת לבורר במדינת קפריסין.
משכך, עותרים המבקשים כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, על פי סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, ויורה על עיכוב הליכי התובענה דנן.
7. המבקשים מאזכרים בבקשתם את דברי כב' הש' דנציגר ברע"א 1027/16 גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ נ' Life style Licensing B.V (פורסם בנבו 18.2.16) (להלן :"גלובל מותגים") שם נקבע כי עיכוב ההליכים הוא הכלל ואילו הימנעות מעיכוב הוא החריג. ועוד נטען כי לא מתקיימים בנסיבות העניין החריגים הקבועים בסעיף 6 לחוק הבוררות אשר יצדיקו אי כיבוד הסכם הבוררות.
8. עוד טוענים המבקשים, כי על אף שהסעד לו עותרים המשיבים בכתב תביעתם הינו סעד של ביטול החוזה בשל הפרות נטענות, הרי שאין בכך כדי לקבוע, כי תניית הבוררות בטלה ומבוטלת, מאחר וגם במקרים בהם ההסכם הכללי פוקע בנסיבות כאלו ואחרות, אין בכך כדי להפקיע תניית בוררות כפי שנקבע בפס"ד ברע"א 4986/08 Tyco B uilding Servies נ' אלבקס וידיאו בע"מ (פורסם בנבו 12.4.10).
9. המבקשים בקשו לדחות את טענת המשיבים ולפיה, זנחו הם את תניית הבוררות עת לא טענו לה במסגרת הליכים קודמים או במסגרת בקשות קודמות. לטענתם, ההליכים המתנהלים בבתי משפט השלום אינם נוגעים להסכם ההשקעה ועל כן תניית הבוררות לא חלה בעניינם ומשכך, גם לא הייתה סיבה להעלות את טענת הבוררות עד כה.
נטען, כי ביחס לכל אחת מההלוואות נחתם הסכם מסודר ונפרד מכוחם התנהלו ההליכים בבית משפט השלום ואף לא אחד מהם יונק את חיותו מהסכם ההשקעה דנן כאשר לגביו, ורק לגביו, יש להחיל את תניית הבוררות.
10. בתשובה לתגובת המשיבים טענו המבקשים כי טענת המשיבים, לפיה לא היו מיוצגים על ידי עו"ד עת חתמו על הסכם ההשקעה ולא היו ערים לתניית הבוררות אשר הוכתבה להם, הינה טענה מופרכת מיסודה, זאת במיוחד בהתחשב בעובדה ששמולביץ' הינו עו"ד במקצועו, וחזקה על כל אדם שהוא מודע על מסמך שחתם, לא כל שכן כאשר מדובר בעו"ד פעיל.
11. המבקשים חזרו וביקשו כי בית המשפט יורה על עיכוב הליכי התביעה והעברת המחלוקות המתעוררות להליכי בוררות בקפריסין.
טענות המשיבים:
12. לטענת המשיבים לא מתקיימים התנאים לעיכוב הליכים מכוח תניית הבוררות ומכוח הוראת סעיף 6 לחוק הבוררות. לטענתם, הן מכוח הוראת סעיף 6 לחוק הבוררות והן מכוח אמנת ניו יורק, יש להכיר בנסיבות העניין כחריגות ונדירות המצדיקות דחיית הבקשה לעיכוב ההליכים.
13. המשיבים טענו כי תניית הבוררות בטלה ומבוטלת – עת נוסח ההסכם על ידי עו"ד מטעם המבקשים, אשר בפועל ייצג אך את האינטרסים של יעקב פוניה בכך שדאג להוסיף להסכם ההשקעה תניות מקלות ומיטיבות עם יעקב פוניה, ובד בבד תניות מכבידות ומחמירות עם המשיבים, בין היתר תניית הבוררות אשר יעקב פוניה עמד על מקום קיומה של הבוררות והדין שיחול על ההסכם.
בנסיבות אלו, טוענים המשיבים, כי תניית הבוררות "הוכנסה" להסכם ההשקעה תוך הטעייתם ובחוסר תום לב ועל כן דינה היא בטלות מעיקרה.
14. אשר לטעמים המיוחדים והנדירים נטען, כי הבקשה הנסמכת על תניית בוררות מכוח הסכם ההשקעה, אינה אלא בקשה תכסיסנית ומופרכת שנועדה אך לסרבל הדיון ולהטיל מורא על המשיבים, בהינתן העלויות הכספיות הצפויות בניהול הליך בוררות בחו"ל. לטענתם, מאז שהתגלע הסכסוך בין הצדדים, חזר יעקב פוניה ואיים על שמולביץ', כי אם לא ייעתר לדרישותיו, אזי יפעל הוא לרוקן את כיסו של שמולביץ' ואת קופתה של אם תקשורת המונים על ידי כך שיכפה עליהם את העלויות הגבוהות הכרוכות בקיומה של בוררות חו"ל בקפריסין. בשל התנהלות חסרת תום לב זו טענו המשיבים, כי יש להכיר בנסיבות כחריגות ונדירות המצדיקות דחיית הבקשה.
15. בנוסף, נטען להשתק ושיהוי – נוכח העובדה, כי יעקב פוניה העדיף לנקוט בהליכים משפטיים בארץ, עת נקט בהליכים משפטיים בבית המשפט השלום, וזאת חרף תניית הבוררות בהסכם ההשקעה, מאחר ולטענתם הדבר הלם את האינטרסים הצרים שלו. לטענתם, גם לאחר שהוגשה התביעה דנן, החליט יעקב פוניה להסכים לניהולה בבית משפט בארץ, כפי שעולה מעצם הסכמתו לקבלת הבקשה למתן סעד זמני שהגישו שמולביץ' ואם תקשורת המונים מאחר ולא הקדים כל טענה בתגובתו לעניין קיומו של הסכם בוררות מחייב.
ואם לא די בכך, נטען כי גם לאחר שהגישו המבקשים את הבקשות לעיכוב ההליכים בתביעה בשל הליכים תלויים ועומדים בבית המשפט השלום, נמנע יעקב פוניה מלעורר טענה בדבר עיכוב הליכים בשל תניית בוררות. נטען, כי מהתנהלות יעקב פוניה ניתן להסיק כי לא רק שלא היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות, אלא אף עשה כל שבידו כדי למנוע אותה. כך נטען, כי משהתגלע הסכסוך בין הצדדים, יעקב פוניה מעולם לא פנה אל שמולביץ' וביקש לברר המחלוקת בהליכי בוררות. בהקשר זה נטען, כי תניית הבוררות בהסכם ההשקעה קובעת לוחות זמנים קצרים לפניה לבוררות. על פי הקבוע בסעיף 18.3.3. להסכם, ככל שמחלוקת כלשהי בין הצדדים לא יושבה, הרי שזו תובא לבוררות תוך 30 ימים מיום שבקשה לקיום הבוררות נשלחה על ידי צד אחד למשנהו.