דיון בהוצאות
136. למרות דחיית מרבית תביעת המוכרים והקונים, יש לחייב המוכרים בתשלום הוצאות לנוכח הצהרות כוזבות שמסרו לרמ"י, הטעיית הקונות לגבי הפרת חוזה החכירה, עליה, היה עליהם לדעת, סירובם במשך תקופה ארוכה לשאת בעלות ביצוע ההתאמה ודחיית טענתם כי הקונות, הן אלה שהפרו ההסכם באופן יסודי תוך שהם עומדים על השבת עלות אי ההתאמה.
137. למרות שהמוכרים, ביצעו לבסוף ההתאמה, וזאת רק לאחר הגשת התובענה, כאמור לעיל, עד מועד מתן פסק הדין הם עומדים על כך שמגיע להם החזר תשלומים שבימ"ש קבע כי היה עליהם לשאת בהם מלכתחילה ולכן גם נדחתה תביעה שכנגד בסכום לא מבוטל.
138. אולם, בימ"ש מביא בחשבון לעניין ההוצאות, הכשל שנפל בהתנהלות הקונות. אלה טענו בסיכומיהן שמכיוון שעו"ד לרנר שייצג הקונות בעסקה "לא היה מתאים למשימה הזו.. גויס" ב"כ הנוכחי "שידע לעצור את העסקה ברמ"י כדי לחייב את המוכרים לשלם את דמי ההיתר על כל הבית". אמנם, לעניין האחריות החוזית, אין לייחס לקונות אשם תורם, אולם לעניין ההוצאות, יש להביא בחשבון התנהלותם בעת ניהול המו"מ.
139. אשר על כן, המוכרים ישלמו לקונות החזר אגרות המשפט וחלקן בתשלום שכ"ט המומחה מטעם בימ"ש והסך של 25.000 ₪ שכ"ט ב"כ הקונות.
סוף דבר
140. התביעה מתקבלת חלקית ע"י חיוב המוכרים לשלם לקונות הסך של 88,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל.
התביעה שכנגד נדחת ברובה, למעט הסכום בסך של 38,000 ₪ שקוזז בסכום התביעה שהתקבל, כך שאין צו לחיוב הקונות.
המוכרים ישלמו לקונות החזר האגרות ששולמו וחלקן בתשלום שכ"ט המומחה מטעם בימ"ש בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד הוצאתם ועד מועד התשלום בפועל והסך של 25,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ג' כסלו תש"פ, 01 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
עדי הדר