כמו-כן בית משפט קמא מציין כי כתב האישום המתוקן "...מגולל מסכת ארוכה ומפורטת של מעשי שחיתות..." וכי מעשים אלו "...מאופיינים בשיטתיות, תחכום ותכנון מקדים" (פס' 32 לגזר הדין). דברים אלו נכונים לכתוב אף על ביצוע עבירות במשך 5 שנים – משך זמן בלתי מבוטל כשלעצמו.
לסיכומה של טענה זו אגיד כך – אינני סבור כי דבריו של בית משפט קמא מבטאים חריגה מעובדות כתב האישום. אכן מוטב היה לו הדברים היו נאמרים במפורש מבלי להשאיר מקום לפרשנות. לאמור, סוגיה זו הייתה קלה יותר להכריע בה לו בית משפט היה מציין את המספר 5 שנים במפורש. אך מעבר לצמידותו לעובדות לא צוינה תקופה אחרת שגויה. כך גם יש משקל לנתון שהמערער עבר את העבירות במשך 5 שנים עם הפסקה של 3 שנים, באופן שבפועל הוא עבר עבירות החל משנת 2006 וכלה בשנת 2014. יש להסתכל על המכלול של גזר הדין ולא על שורה בודדה בו. עיון
--- סוף עמוד 63 ---
בפסקה הרלוונטית בגזר הדין (פס' 32) מלמד כי בית משפט קמא שם דגש על שיטתיות המעשים, ריבוי בעבירות ומשכן. לא ניכר כי בית משפט קמא שגה לחשוב ששנות ביצוע העבירות היו ארוכות יותר מהמתואר בכתב האישום המתוקן. על כן אני סבור שאין לקבוע שבגזר הדין קיימת חריגה לחומרה מעובדות כתב האישום המתוקן בעניין משך ביצוע העבירות. משכך ממילא העניין לא הביא להחמרה בעונשו של המערער יתר על המידה.
25. שלישית, המערער משיג על קביעותיו של בית משפט קמא בגזר הדין לפיהן היה לו אינטרס אישי בלקיחת השוחד. פרטי הסדר הטיעון הצריכים לעניין הוצגו בפתח הדברים. המשיבה הסכימה שלא לחלוק על טיעונו של המערער לפיו לא לקח את כספי השוחד לכיסו וכי במעשיו פעל לטובת המפלגה. לנוכח טיב הטיעון מצאתי להציג את הדברים כהווייתם וכלשונם בהודעה על הסדר הטיעון: "יחד עם זאת מוסכם, כי הנאשם יטען במסגרת הטיעונים לעונש כי הוא לא קיבל טובת הנאה לכיסו הפרטי וכי הוא שימש כעוזרה של נאשמת 1 ופעל לטובת המפלגה. המאשימה לא תחלוק על טיעונים אלו של הנאשם" (סעיף 6 להודעה על הסדר הטיעון). כמובן יש להבין את הסכמה זו על מה שיש בה ועל מה שאין בה. הדגש הוא שהמערער לא קיבל טובת הנאה לכיסו הפרטי. בית משפט קמא גם הוא יצא מנקודת ההנחה המוסכמת כי למערער לא צמח רווח כלכלי מסכומי השוחד אותם לקח. חרף כך, בית משפט קמא ציין כי למערער היה אינטרס אישי, שאיננו כלכלי, אשר קודם באמצעות לקיחת השוחד. סעיף 6 בהסכמה על הסדר טיעון הדגיש כי הוא פעל לטובת המפלגה. לא לכיסו הפרטי אך למען המפלגה שלו בגדרה שימש בתפקיד בכיר. בהקשר זה צוין בגזר הדין כי ביצוע העבירות סייעו למערער לשמר את עמדת הכוח שלו במפלגה ולבסס את מעמדו כמקורב לקירשנבאום. אינטרס אישי זה שימש, בין היתר, כהצדקה בגזר הדין למתן משקל נמוך לכך שהמערער לא לקח כסף לכיסו. האם בכך נפל פגם שמגלה טעות שמצדיקה התערבות בגזר הדין?