23. בשל כל האמור, גזר בית המשפט על המערער עונש כולל של 7 שנות מאסר בפועל, ועונשים נלווים כמפורט בפסקה 17 לעיל.
טענות הצדדים בערעור
24. המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין לבית משפט זה, ולצידם בקשה לעיכוב ביצוע העונש, אשר נתקבלה על ידי בית משפט זה (השופט א' שטיין) בהחלטתו מיום 9.1.2019.
בערעורו ביקש כי בית המשפט יזכה אותו מהאישומים בהם הורשע בבית המשפט המחוזי מטעמים של הגנה מן הצדק, ולכל הפחות יתיר לו לחזור בו מהודאתו בכתב האישום ולנהל מחדש את משפטו.
--- סוף עמוד 13 ---
לחלופין, ביקש לבטל את גזר הדין ולהורות כי טיעוני הצדדים לעונש יישמעו מחדש במועד הקבוע לכך בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).
ככל שבקשה זו לא תתקבל, ביקש המערער כי בית משפט זה יקל בעונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי.
25. בגדר החלופה הראשונה, טען המערער כי המשיבה הפרה ברגל גסה את הסדר הטיעון שנחתם עמו, שכן במהלך טיעוניה לעונש נטען להתקיימותן של שורת עובדות בלתי מוסכמות, אשר חלקן נמחקו מכתב האישום המקורי, חלקן לא הופיעו בו מעולם וחלקן סתר באופן חזיתי את הסדר הטיעון.
בין היתר, נטען כי המשיבה טענה לסכומי שוחד גבוהים מאלו שהופיעו בכתב האישום המתוקן, כאשר חישבה גם את הסכומים שנתבקשו וגם את אלו שנתקבלו; כי המשיבה טענה לכך שהמערער "סחט, ניצל והשחית גורמים שונים", מבלי שהדבר נזכר בכתב האישום המתוקן; כי המשיבה טענה שהמערער קיבל טובות הנאה לכיסו – בניגוד להסכמה המפורשת בהסדר הטיעון; וכי נטענו נסיבות מחמירות נוספות שזכרן לא בא בכתב האישום המתוקן, כגון מעמדו הבכיר של המערער במפלגה.
יתירה מזאת, לטענת המערער, בית המשפט המחוזי אימץ את "הנרטיב המדומה", כלשונו, שביקשה המשיבה להציג במסגרת הטיעונים לעונש, באופן שהביא להחמרה משמעותית בעונשו. בהקשר זה, הצביע המערער על כך שבית המשפט המחוזי קבע בגזר הדין סכומי שוחד גבוהים מאלו המתוארים בכתב האישום המתוקן; על הקביעה כי משכן של העבירות ארוך בהרבה מזה המופיע בכתב האישום המתוקן; ועל הקביעה כי המערער קיבל טובות הנאה אישיות מהמעשים שביצע.
26. בשל כל האמור, טען המערער כי הפרת הסדר הטיעון מצדיקה את זיכויו בשל דוקטרינת ההגנה מן הצדק, ולחלופין, כי בנסיבות העניין מלאו התנאים המצדיקים להתיר לו לחזור בו מהודייתו, לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי.
--- סוף עמוד 14 ---