18. עוד יש להבהיר כי הדברים אמורים ביתר שאת לעניין שאלת התיישנותה של תביעת המפרק בענייננו בכל הנוגע להיבטיה המבוססים על עילת ניהול במרמה לפי סעיף 373 לפקודת החברות. שכן, כפי שנפסק לא אחת, בתביעה אשר עילתה תרמית חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות, ומשכך אין די בידיעה אובייקטיבית כדי להתחיל את מניין תקופת ההתיישנות של תביעה כאמור, ומרוץ התיישנותה מושעה עד לקיומה של ידיעה סובייקטיבית. על כן, מרוץ ההתיישנות של תביעה מכוח סעיף 373 לפקודת החברות מתחיל אך מיום שנודעו בפועל למפרק העובדות המהוות את עילת התביעה (ראו והשוו: ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 871-867 (1989); ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח(4) 389, 399-398 (2004); רע"א 3032/08 רייך נ' כהן, פסקה 8 (2.9.2009); כן ראו: חבקין, בעמוד 189; כהן, בעמודים 984-983).
19. נוכח האמור, המסקנה היא כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לסלק את בקשת המפרק על הסף מחמת התיישנותה.
20. בטרם סיום, ראיתי לדחות אף את טענת המבקשים לסילוק בקשת המפרק על הסף מחמת שיהוי, וזאת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, נוכח חוסר שיתוף הפעולה המתמשך מצדם של המבקשים עם בעלי התפקיד שמונו לחברה אשר עיכב את הליך בירורן של העובדות הרלוונטיות הנדרשות לצורך הגשת הבקשה למתן הוראות.
21. כמו כן, לא ראיתי להיעתר אף לטענתם של המבקשים לפיה אין מקום להידרש לבקשת המפרק כל עוד תביעות החוב בתיק הפירוק טרם הוכרעו על-ידו, וזאת משלא הצביעו על כל מקור בדין לקיומה של דרישה כאמור לצורך הגשת תובענה לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות. זאת ועוד, כפי שעולה מתשובתו של הכנ"ר ונוכח הנסיבות שבענייננו, הרי שהמפרק אף פעל בהתאם לנהלי הכנ"ר בנדון.
22. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
המבקשים יישאו יחד בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסך של 2,500 ש"ח.
ניתן היום, כ"א בכסלו התש"ף (19.12.2019).
ש ו פ ט ת