חברת מזון הקימה סניף בתוך קומפלקס בנייני משרדים. המשכיר התחייב בחוזה לשלוח דרישה לשירות קייטרינג פנימי של אחד הדיירים הדורש כי יספק שירות רק לעובדי אותו דייר, ושלח דרישה כזו, אך לא אכף אותה.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי המשכיר מילא את חובתו על פי החוזה. קיימת חזקה לפיה לשון החוזה משקפת את כוונת הצדדים. לכן, כשחוזה בכתב ממצה ומגדיר את כל התנאים שלו באופן ברור, הוא "סגור" בפני טענות בעל פה ביחס לכוונה של הצדדים או לנסיבות כריתת החוזה, והפרת החוזה תיבחן בעיקר על פי לשונו. גם אם אחד הצדדים התכוון לפרשנות אחרת, לא תהיה לה משמעות אם היא לא עוגנה בחוזה באופן שצד חיצוני ואובייקטיבי יוכל לקרוא אותה. כאן, חובות המשכיר נרשמו במפורש בחוזה והן הוגבלו למשלוח מכתב דרישה. בנוסף, חברת המזון לא טרחה לנסות לאכוף את הזכויות שהאמינה שיש לה לפי החוזה, וחיכתה פרק זמן של כ- 5 שנים עד להגשת התביעה וגם מכך ניתן ללמוד שבזמן אמת היא לא סברה שקיימת לה הזכות שטענה לה בתביעה.
פורסם ב אפיק משפטי 304 11.03.2020