ביום 13.2.01 ניתנה החלטה של בג”ץ 2390/96 בעניין קרסיק שבמסגרתה נקבעה ההלכה העקרונית לפיה אם המטרה הציבורית אשר שימשה בסיס להפקעת המקרקעין חדלה להתקיים, ההפקעה מתבטלת וככלל (בכפוף לחריגים שונים) יש להחזיר את המקרקעין לבעלים שממנו הופקעו, ולחלופין במקרים מתאימים לשלם את ערכה עקב מיצוי מטרת ההפקעה.
חרף הלכה עקרונית זו שנתנה בעניין קרסיק, שאלות רבות בנוגע ליישום ההלכה והיקף התחולה נותרו במחלוקת כגון: האם הלכת קרסיק תחול רק לגבי הפקעות עתידיות ומקרים עתידיים שבהם תפוג המטרה הציבורית שביסוד ההפקעה או שמא תחול גם על הפקעות שהתרחשו בעבר וגם אם המטרה הציבורית שביסוד ההפקעה פגה בעבר; האם העקרון שנקבע בהלכת קרסיק יחול גם כאשר הרשות הציבורית שינתה את ייעוד הקרקע המופקעת ממטרה ציבורית אחת למטרה ציבורית אחרת; וכיצד, אם בכלל, משפיע מתן פיצוי לבעל המקרקעין המופקעים במועד ההפקעה על זכותו להשבת המקרקעין כאשר פגה המטרה הציבורית שביסוד ההפקעה; האם זכותו של בעל המקרקעין להשבת המקרקעין שהופקעו “מתיישנת” כעבור מספר שנים זה או אחר ממועד ההפקעה, וכן מה היחס בין העקרון הכללי שנקבע בהלכת קרסיק לבין הסדרי ההפקעה הספציפיים המצויים בדברי חקיקה שונים.
ביום 9 פברואר, 2009 הורה בג”צ בתיק זה על מחיקת העתירות וביטול הסעד האופרטיבי מהטעם שהשאלות שכרוכות ביישומה בפועל של הדוקטרינה, הנן שאלות מורכבות ורחבות היקף ולהכרעה בהן תהינה השלכות רחבות היקף הן על אופן פעולתן של הרשויות השונות בעלות הסמכות להפקיע מקרקעין, הן על זכויותיהם של בעלי המקרקעין שמקרקעיהם הופקעו והן על הציבור הרחב. על כן, סבר בית המשפט כי מן ראוי להמתין למוצא פיו של המחוקק, אשר החל בהליכי חקיקה להסדרת נושא ההפקעות.
חשוב בנושא הפקעות להתייעץ כבר מהשלב הראשון עם עורך דין המתמחה בתחום הציבורי על מנת לוודא שמירה על הזכויות מול הרשות ומניעת ההפקעה או מיצוי הזכויות במסגרת ההפקעה.